רבי משה בן נחמן (הרמב"ן)

רבי משה בן נחמן, (הרמב"ן) נחשב אחד מגדולי ה"ראשונים" וכאחד מגדולי הוגי הדעות היהודיים בכל הזמנים. הוא התפרסם בזכות חיבוריו הרבים, בהם פירושו לתורה, חידושיו לתלמוד הבבלי, כתבים הלכתיים וחיבורים קבליים, וגם כמנהיג דגול בתקופה לא פשוטה לעם ישראל. הוא ידוע גם כן כמבקר גדול של הפילוסופיה של הרמב"ם כפי שהיא משתקפת בספרו "מורה הנבוכים", ונחשב כפרשן הספרדי הראשון לתלמוד הבבלי המשלב בפירושיו גם את דעותיהם של בעלי התוספות האשכנזים. הרמב"ן הקים אסכולה שלמה של תלמידים ותלמידי תלמידים, הן בפרשנות חז"ל ופסיקת ההלכה, והן בתחום הקבלה והמיסטיקה היהודית.

ויכוח ברצלונה

הרמב"ן התפרסם גם עקב הוויכוח הדתי שנאלץ לקיים, על ידי חיימה הראשון, מלך אראגון בשנת 1263 בברצלונה, נגד היהודי המומר פאבלוס כריסטיאני. כתוצאה מהוויכוח, והמשך פולמוסים מול הכנסייה בשנים שלאחר מכן, נאלץ הרמב"ן לעזוב את ספרד בשנת 1267. הוא עלה לארץ ישראל ושם חי עד מותו בשנת 1270.

חייו של הרמב"ן

ככל הנראה, הרמב"ן עבד כרופא לפרנסתו. הוא למד תורה מפי כמה מגדולי הדור שלפניו, ומהם קבל את המסורת הפרשנית ופסיקתית הספרדית, וגם את היכרות עם הדרך הפרשנית האשכנזית, ובאסכולה שהוא ייסד, שילב את שתיהן יחד. תלמידיו הגדולים היו רבי שלמה אבן אדרת (הרשב"א) ורבי אהרן הלוי (הרא"ה). בתקופת הפולמוס הגדול על הכתבים הפילוסופיים של הרמב"ם, ניסה הרמב"ן לגשר בין הצדדים, לבטל את החרם על כתבי הרמב"ם, ולפתור את המחלוקת. על אף ביקורתו על דרכו הפילוסופית של הרמב"ם, תמיד ניסח אותה בדרך עניינית ומכובדת.
הרמב"ן הגיע לארץ ישראל בשנת 1267, דרך עכו, ביקר בבית לחם ובחברון, והתיישב בירושלים, שם יסד בית כנסת שעדיין פעיל ברובע היהודית. ככל הנראה, לאחר מכן הוא חזר לעכו, אך מקום קבורתו לא נודע.

חיבורי הרמב"ן

הרמב"ן חיבר חיבורים חשובים בכמעט כל מקצעות התורה. בין הכתבים המפורסמים שלו יש למנות את "אגרת הרמב"ן" ששלח לבנו, בזמן שזה שהה בקטלוניה.

כמו כן ישנו פירוש הרמב"ן לתורה, שבו הוא משלב באופן מיוחד את הפשט ואת הסוד. ברובד הפשט הוא מרבה לחלוק על פירושיהם של רש"י ושל רבי אברהם אבן עזרא. יחסית לרש"י הרמב"ן יותר מוכן לחלוק על אגדות חז"ל ולבקר את "גיבורי" התורה, דוגמת אברהם (על ירידתו למצרים) ושרה (על היחס שלה להגר המצרית). הוא אינו אוהב את הכלל של "אין מוקדם או מאוחר בתורה", ומסביר את הרעיון החז"לי של "מעשה אבות סימן לבנים" באופן דטרמיניסטי. הרמב"ן מקשה גם על הפירושים הפילוסופיים של הרמב"ם לתורה, ומביא את פירושיו על פי הקבלה במילים "על דרך האמת". שם הוא רק מרמז על ענייני הקבלה עבור אלה שכבר מבינים את הנושא, ומסתיר את המידע ממי שאינו מצוי בתוך הסוד. נכתבו מספר פירושים לפירושו לתורה, חלקם כדי לבאר את הנושאים הקבליים שהרמב"ן רמז להם.

פירושיו לתלמוד הבבלי יצאו לאור תחת הכותרת "חידושי הרמב"ן". הוא גם כתב השגות ל"ספר המצוות" לרמב"ם, בו חלק על הרמב"ם בשיטת הספירה של תרי"ג המצוות. בין המפורסמים, הרמב"ם לא מנה את מצוות "ישוב ארץ ישראל" במניין המצוות, והרמב"ן כן מנה אותה. באופן כללי, הנושא של ארץ ישראל משחק תפקיד מרכזי מאד בהגותו של הרמב"ן, ובפירושו לתורה הוא קובע על פי המדרש, שהמצוות מתקיימות בחוץ לארץ רק כהכנה לקיומן האמתי בארץ ישראל.

חיבורים מפורסמים נוספים הם ספר גדול בענייני האבלות בשם "תורת האדם", פירוש לספר הרי"ף (רבי יצחק אלפסי) בשם "מלחמות ה'", דרשות, אגרות, תפילות ועוד. הרבה מהכתבים שלו יצאו לאור במהדורת "כתבי הרמב"ן" (ירושלים תדכ"ג, בעריכת הרב חיים דוב שעוועל, שני כרכים).
במחקר האקדמי זכה הרמב"ן להתייחסות רבה מאד, ונכתבו עליו ספרים רבים, הן בהקשר להגותו הכללית, והן בתחום הקבלה.

בספרייה הלאומית ישנם פריטים רבים שנכתבו ע"י הרמב"ן ועל אודותיו, החל מאגרת הרמב"ן, פירוש הרמב"ן לתורה, כתבי יד נוספים, ספרים, מאמרים ועוד.