סוכות בפיוט ובתפילה
המאפיין המרכזי של חג הסוכות הוא השמחה. ציווי מרכזי בו הוא: "ושמחתם לפני ה'" (ויקרא כג, מ). כולו רצוף אהבה – מתחילתו בסוכה, דרך שמחת בית השואבה וכלה בשמחת תורה.
החג בנוי לתלפיות. הוא פותח בהקדמה – בניית הסוכה, ממשיך בערב החג בחלק מהמסורות בפרק תהלים המוקדש לו, לאחריו בכניסה לסוכה בברכה, זימון האושפיזין, ונטילת לולב בבוקר החג, תפילת הלל שלם, הושענות של יום ראשון ולאחריו בשאר הימים. והכול עטוף בישיבה בסוכה בזמירות ופיוטים.
השמחה הולכת ונבנית גם באירועים של שמחת בית השואבה, המתוארים בימי המקדש כחגיגה מלאת שמחה ואור שהאיר את ירושלים כולה, ובימינו מתקיימים כאירועי שמחה וריקוד בחלק מן הקהילות.
הושענא רבה, בסופו של סוכות, היא נקודת עלייה נוספת, שבה לומדים במהלך הלילה, ובבוקר אומרים סבב הושענות מלא בתוספת פיוטים, שבהם מבקשים על המים ועל הגשם. בסוף התפילה מתקיים מנהג "חבטת ערבות", מנהג עתיק מימי הנביאים, שבו חובטים המתפללים את ערבותיהם בקרקע.
ו"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו." ומי שלא ראה את רחבת הכותל בשחר הושענה רבה לא ראה מראה מרהיב מימיו. צבא חרבות ירוקות מתנענעות, שרות, צועקות, מקיפות.
זה היום שבו מבקשים בכל הכוח על הגשם. על החורף העומד בפתח, על השנה וכל פרטיה ודקדוקיה שתהיה טובה, מושגחת, ומטופלת בטוב, עד הפרט האחרון.
ומשם מיד, מבלי לפרק את הסוכה, במעבר ישיר אל שמחת תורה, שבו תיקון הגשם, הקפות וריקודים.
והשנה יכולה להיפתח ולהתחדש בלב מלא אור ושמחה ותקווה ותפילה.
חג סוכות גם מרובה בטקסים מעשיים, מה שהופך אותו לחג תקשורתי ומקל את החיבור אליו. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
מצוות מעשיות: עלייה לרגל לירושלים, בניית סוכה וישיבה בה, נטילת לולב.
בתפילה: הלל, הושענות, מוסף לשלש רגלים, קהלת.
בפיוט: פיוטים מגוונים והושענות העוסקים במצוות החג, באושפיזין ובשלל נושאים. תענוג לעצור ליד סוכות ולהקשיב לשירה הבוקעת מהן.
ואפשר גם לזכות בברכת כהנים המתקיימת בכותל ברגלים, אירוע נשגב כשלעצמו.
#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Beni-israel-india.jpg){kind=link}