שירת מענה לאדון הסליחות

---

אדון הסליחות – מילים וביצועים

בשירת תימן מצוי היה ז'אנר כתיבה מיוחד של "שירים משולבים" – שירת מענה. משוררים התכתבו עם שיריהם של משוררים אחרים והגיבו להם באמצעות שזירת שירם הם בין שורות השיר המקורי (כך למשל חוברו לשירו של ר' יהודה הלוי "יעבור עלי רצונך" שני שירי מענה משולבים: "חוס אלוהי ממעונך" של חסדאי ו"אחלי תביט בעיניך", עלום השם). 

בהשראת הז'אנר הזה כתבתי את השיר המשולב שלפניכם – "אדון הסליחות" – פיוט ידוע של משורר בלתי ידוע. 

האדם של כאן ועכשיו עומד עם הדה־קונסטרוקציה של נפשו החרֵבה – הוא נושא על גבו את המודעות ההיסטורית, הטראומות של העם היהודי ואסונות האנושות האחרים. זרם המידע שהוא קולט אינו דומה למידע שעמד מולו אדם אי פעם. והכול אומר חורבן: חורבן מושגי הערך החברתיים, הדתות המוציאות מקרבן קיצוניים בשירות הטרור, חורבן החלום שקץ ההיסטוריה הנה זה בא, מדלג על הרים של גזענות בעולם ובחברה היהודית.

נתאר לנו את האימה של רבי שמעון בר יוחאי כשהארץ נחרשה חיילים רומאים העושים בכל כבשלהם. הוא בורח למערה. בלי סי־אן־אן ובלי תקשורת אלחוטית. מה יעשה? הרי גם אין חדשות בכל שעה עגולה, אנשים נחרשים במסרקות ברזל ויודעים על זה לא במהדורה הקרובה. הוא יודע: "חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ", ודאי לו שכך.

והוא מתחבר לרקיעים העליונים ואדון הסליחות שלו הוא הזוהר. אדון הסליחות שלנו מה הוא?

עין אסרדון – קברו של ר' יעקב עמאר, באדיבות מר מרדכי לוריא 

התפילה המקורית האקטואלית שלנו – מה אִתה? בשטיפון המידע והמוראות של הדורות האחרונים אני לא מתנחם בשילוב הזה. אני מחפש את השבר המקורי שלי. אם אמצא את השבר, אולי אמצא את הפאזל שישיב אותי למערה המופלאה, ואת כל התרבות היהודית. זו שמושג הזמן שלה כבר אינו הנצח אלא דקה של אזעקת "שחר אדום", דקה של ריצה למקלט שהיא דקת הטיסה של טיל מלבנון לגליל. ואולי יתווספו ממדי הזמן של שיוט טיל מארץ אחרת. מושגי זמן אלה מקשים לא מעט על זמן הנפש החשה מולה את "אדון הסליחות", החוצה את כל הזמנים ונובט לחדש אותה בזכותה הנצחית. אנא אדון הסליחות, אנא. 

אדון הסליחות 

אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת בּוֹחֵן לְבָבוֹת 
אֵיךְ תִּבְחננִי ובאתי מִנְהַר הַרְחוֹבוֹת  

גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת דּוֹבֵר צְדָקוֹת 
וּבוֹר לִי בְּקִרְבִּי הֶעטוּר צַלָקוֹת

הָדוּר בְּנִפְלָאוֹת וָתִיק בְּנֶחָמוֹת 
וְאשְׁתה אֶת פְּלָאֶיךָ ואברָא גחמוֹת

זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת חוֹקֵר כְּלָיוֹת 
בְּכֵלַי מוֹרָדוֹת מִבְּלִי עֲלִיוֹת

טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת
כִּרביבים עלי עשב הדמעות מנתרות  

כּוֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת 
והבכִי נִכבָּשׁ ומחרישות צעקוֹת

מָלֵא זַכִּיּוֹת נוֹרָא תְהִלּוֹת 
אל יֵשְׁךָ האדִיר אבקש מחִילוֹת

סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת 
בְּדוֹר נֵכָר הָאָדָם שָׁב אֶל כּוּךְ וּמערוֹת 

פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת צוֹפֶה עֲתִידוֹת 
כִּי שִׁלַחנו לוְינים לִצְפּוֹת כּוכָבֶיךָ

קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת רוֹכֵב עֲרָבוֹת 
דוֹר אקְרָא מִבּוּכֶנְוָלְד שִׁקְשׁוּק מֶרְכָּבוֹת

שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת תְּמִים דֵּעוֹת
פתח מנעולי נפשי לתפילות

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ

כמעט ואבדנו אנחנו שנֵינו
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ

צילום באדיבות אלישע איזנברג 

יוסף עוזר הוא משורר, זוכה פרס ראש הממשלה לשנת תשנ"ג. זכה בפרס רון אדלר על ספרו "סילן טהור" (1981) ובפרס על שם המשוררת ליס מלר באוניברסיטת חיפה. כיהן כיושב-ראש מועצת מערכת "מאזניים" של אגודת הסופרים העבריים.