וכל מאמינים: מפגש עם לחנים שונים

וכל מאמינים – מילים וביצועים

הפיוט "וכל מאמינים", מצטיין בבהירות לשונו ובמקצבו המילולי. אולי משום כך היה בו כדי לקרוא למלחינים ליצור מנגינה תואמת אשר תוסיף להתרגשות שבאמירת־תפילת כל בית על שתי צלעיותיו גם את ההיבט המוזיקלי .

נראה כי במקורו היה הפיוט דו־שיח בין שליח הציבור ובין קהל המתפללים, אך במשך הזמן הולחנו כל הבתים ובמקומות רבים שר הקהל כולו את כל הפיוט, מתחילתו עד סופו, ללא "חלוקת תפקידים" בין שליח הציבור ובין קהל המתפללים.

הנה כמה דוגמאות שאינן מן המקובלות, ללחנים שחוברו לפיוט:

בחסידות ויז'ניץ, המכנה עצמה "תפארת שבמלכות", נהוג היה לומר את הפיוט בהתרגשות רבה ואף בבכיות קורעות לב, עד לשורה השנייה של האות למ"ד, ובהגיע תור השורות:

וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא
הַמַּמְלִיךְ מְלָכִים וְלוֹ הַמְּלוּכָה
וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא מֶלֶךְ עוֹלָם

נתחלפו להן התפילה והזעקה בשיר לכת מלכותי ומקצבי! שיר הלכת שהייתה בו מעין הקדמה למילים המופיעות הושר מפי כל הקהל בעוצמה רבה תוך כדי תיפוף ומחיאות כפיים ואפילו ניסיונות חיקוי לקול תרועות חצוצרות. ההסבר המקובל לכך קשור בכינויו של יום ראש השנה כיום המלכת הקב"ה על העולם, והיו באלו לפיכך מעין "גינוני מלכות". לא כאן המקום להיכנס למקור ה"רוז'ינאי" מיסודו של ר' ישראל מרוז'ין ומנהגי המלכות שלו, אבל די באזכור זה כדי לשבר את האוזן.

באופן מפתיע ביותר ניתן לצרף כאן סיפור משנת תש"י הקשור לפיוט:

בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה היה נוהג הרב משה צבי נריה להתפלל כשליח ציבור בתפילות המוספין של הימים הנוראים. והנה, עם קום המדינה, בשנת תש"י, בהגיעו לאתן שורות שנזכרו לעיל, שר וזימר בהתרגשות רבה את המילים "הַמַּמְלִיךְ מְלָכִים וְלוֹ הַמְּלוּכָה" במנגינת "התקווה", אשר גם מקורה אינו יהודי מובהק, הרי נתקדשה היא בכיסופי הגאולה ובשמחת הקמתה של המדינה (ואגב, כך "חיבר" הרב נריה זצ"ל גם בין המנון הפלמ"ח "מסביב יהום הסער" ומנגינתו אל "ויאתיו כל לעבדך"...). אפשר כי בדרך זו הלך הרב משה צבי נריה בדרכו הידועה של הרבי מקאליב, אשר "העלה את הניצוצות" גם מניגוניהם של הרועים בהרי הקרפטים.

כללו של דבר, אל תוך הפיוט העמוק, השוזר את שמותיו ומידותיו של הקב"ה והנוקב ויורד עד עולמו המורכב של האדם ושל נפשו, נתווספו גם לחנים סמליים המנסים לבטא את רגשותיהם של המתפללים, כלשון הכתוב בספר נחמיה בתיאור ראש השנה: "...וְאַל תֵּעָצֵבוּ – כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם."

הרב סורוצקין בבית כנסת החורבה, ירושלים. באדיבות מוזיאון חצר הישוב הישן