ממקומך / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר
אשכנז - אשכנז כללי
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
פיטום הקטורת
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- תפילה
נגן שירים ברצף
כל המסורות
אשכנז - אשכנז כללי
ספרדים מסורות המזרח - לבנון
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה)
כל המסורות
אשכנז - אשכנז כללי
ספרדים מסורות המזרח - לבנון
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה)
-
1.
אשכנז - אשכנז כללי אורי קרויזר
-
2.
ספרדים מסורות המזרח - לבנון קבוצת חזנים
-
3.
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים חיים עובדיה
-
4.
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים משה חבושה
-
5.
ספרדים צפון אפריקה - תוניס אילן דמרי
-
6.
תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) אהרן עמרם
נגן שירים ברצף
|
פיטום הקטורת אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת־קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל־יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה, קַח־לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה, בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם: תָּנוּ רַבָּנָן: פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד? שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְכָל־יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בַבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים — שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — מַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ, וְאֵלּוּ הֵן: א הַצֳּרִי, ב וְהַצִּפֹּרֶן, ג וְהַחֶלְבְּנָה, ד וְהַלְּבוֹנָה — מִשְׁקַל שִׁבְעִים, שִׁבְעִים מָנֶה, ה מֹר, ו וּקְצִיעָה, ז וְשִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ, ח וְכַרְכֹּם — מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר, שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה, ט הַקֹּשְׁטְ — שְׁנֵים עָשָׂר, י קִלּוּפָה — שְׁלֹשָׁה, יא קִנָּמוֹן — תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא — תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין־קַפְרִיסִין — סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצָא יֵין־קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוָּר עַתִּיק, מֶלַח סְדֹמִית — רֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן — כָּל־שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל־שֶׁהִיא. אִם־נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ — פְּסָלָהּ, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל־סַמְמָנֶיהָ — חַיָּב מִיתָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי — אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא, לְמָה הִיא בָאָה? — כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת־הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין־קַפְרִיסִין, לְמָה הוּא בָא? — כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת־הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי־רַגְלַיִם יָפִין לָהּ? אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי־רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. תַּנְיָא, רִבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין — כְּשֵׁרָה, לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ — לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל: אִם כְּמִדָּתָהּ - כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל־סַמְמָנֶיהָ — חַיָּב מִיתָה. תָּנֵי בַר־קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר־קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ — אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ? — מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ, לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה': וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם־כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ, קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה — מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים: ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: ה' צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: ה' הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם־קָרְאֵנוּ: וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת: |
|
פיטום הקטורת הוא אוסף של הלכות מתקופת התנאים, המובאות בגמרא (תלמוד בבלי, כריתות ו', ע"א; תלמוד ירושלמי, יומא, פרק ד'), בתוספת פסוקים מן המקרא. אמירתו נחשבת ללימוד ומשמשת גם כעין תחליף סמלי להקרבת הקטורת, שהיתה נהוגה במקדש פעמיים ביום. קטע זה נאמר בתחילת סדר התפילה או בסופו, על פי חילוקי המנהגים השונים: בקהילות הספרדים (ואצל חלק מהאשכנזים) נאמר הקטע לפני תפילת שחרית ולאחריה, וכן לפני תפילת מנחה. יש מהאשכנזים שאומרים אותה בסיום התפילה בלבד. בקהילות האשכנזים בחוץ לארץ רווח מנהג לומר ברייתא זאת רק בשבתות ובימים טובים. הקטע עוסק במעשה הקטורת, שהיא אחת מן העבודות שהיו נהוגות בבית המקדש, ושעליהן ציווה הקדוש ברוך הוא בתורה. הקטורת היתה תערובת צמחי בושם שהוקטרה (כלומר: הועלתה באש לריח ניחוח) ע"י הכהנים פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים, על מזבח הזהב בהיכל שבבית המקדש. לפי חז"ל ריחה של הקטורת היה נעים וחזק ביותר, עד כדי כך שהכּלּוֹת בירושלים לא היו צריכות להתבשם ביום חתונתן. הקטע שלפנינו מפרט את הצמחים שמהם הוכנה התערובת, ומביא פסוקים מן התורה בהם נמסר הציווי על הכנתהּ והקטרתהּ, וכן דינים שונים הקשורים אליה. בשעה שמזכירים את פירוט הבשמים מהם הוכנה הקטורת, נהוג בעדות ספרד וגם אצל חלק מהחסידים למנות את הסממנים בעזרת האצבעות (לפי ה"בן איש חי" יש למנות באצבעות יד ימין דווקא). כפי שכתוב, תערובת הקטורת במקדש חולקה בסך הכל ל-368 חלקים: 365 חלקים לכל אחד מימות השנה (חלק אחד ליום, חציו בבוקר וחציו לפנות ערב), בתוספת 3 חלקים עבוּר יום הכיפורים. אמירת הדינים והפסוקים הקשורים בקטורת באה להחליף את מעשה ההקטרה עצמו, שאין באפשרותנו לקיים כעת מפני שבית המקדש אינו בנוי. הרעיון של אמירה ולימוד המחליפים את המעשה עצמו באין מקדש מופיע גם לגבי אמירת סדר הקורבנות, וכמו שהסבירו חז"ל את הפסוק: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (דברי שפתינו יהיו תשלומין, תחליף, לפרים שהיה עלינו להקריב; הושע, י"ד, ג'). אשר על כן נהוג לקרוא את פיטום הקטורת בבוקר ואחרי הצהריים – הזמנים שבהם היו מקטירים את הקטורת בבית המקדש. בזוהר ובכתבי מקובלים אחרים ראו באמירת פיטום הקטורת סגולה להצלה ממוות וממגפה, זאת בעקבות הקטורת שעצרה את הנגף שבא על עם ישראל במדבר בחטאו של קורח (במדבר י"ז, י"א-י"ג). קטע הלימוד מסתיים בפסוק "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת" (מלאכי ג', ד'); פסוק זה מבטא את הכמיהה, התקווה והאמונה לחידושו של מעשה הקטורת בבית המקדש, ולעלייתו לרצון לפני האל. |
| כותר |
פיטום הקטורת |
|---|---|
| סולם |
כללי |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
פיטום הקטורת הוא אוסף של הלכות מתקופת התנאים, המובאות בגמרא (תלמוד בבלי, כריתות ו', ע"א
פסוק זה מבטא את הכמיהה, התקווה והאמונה לחידושו של מעשה הקטורת בבית המקדש, ולעלייתו לרצון לפני האל.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת אשכנז - אשכנז כללי
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
