חיים ויצמן
חיים ויצמן בנמל גנואה, 1934. מתוך אוסף אברהם שבדרון, הספרייה הלאומית

חיים ויצמן

חיים עזריאל ויצמן (1952-1874) היה מראשי הציונות, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, מייסד הסוכנות היהודית וממקימי קרן היסוד. לצד פעילותו הציונית היה גם מדען בעל שם עולמי. ויצמן נחשב לאבי זרם הציונות הסינתטית ששילב בין פעילות מדינית וציונות מעשית, שהתבטאה בפיתוח ההתיישבות ובחיזוק חיי הרוח והתרבות ביישוב העברי.

ויצמן נולד ברוסיה למשפחה יהודית מסורתית מרובת ילדים. את השכלתו האקדמית כד"ר לכימיה אורגנית רכש בגרמניה ושווייץ. בגיל 30 קיבל משרה באוניברסיטת מנצ'סטר, השתקע עם רעייתו ורה בבריטניה שבה חי שלושה עשורים, ושם התברג באליטה המדעית. מייקל, אחד משני בניו, שירת כטייס בצבא הבריטי ונהרג במלחמת העולם השנייה.

שתי אהבותיו

ויצמן העיד על עצמו כי שתי אהבותיו הגדולות הן הציונות והמדע. ואכן, הישגיו המדעיים השתלבו בפעילותו הציונית כבר במלחמת העולם הראשונה. במחקריו פיתח טכנולוגיה להפקת אצטון סינתטי מתירס, בזמן שצבא בריטניה סבל ממחסור חמור באצטון שנדרש לייצור אבק שריפה נטול עשן. 

התגלית המדעית תרמה תרומה אדירה למאמץ המלחמתי, ובשל כך הסעירה את הצמרת הבריטית שהוקירה את תרומתו של ויצמן. בה בעת, במישור המדיני סבר ויצמן שעל התנועה הציונית לאמץ קו פרו-בריטי. בהתאם לכך, הפעיל את כושר השכנוע שאפיין אותו ואת קשריו בשלטון הבריטי להשגת הצהרת בלפור, שנחשבה להישג ציוני חסר תקדים והציבה את ויצמן כאחד ממנהיגיה הבולטים של הציונות.

ויצמן האמין בחשיבותו הנעלה של המדע וראה בו גם כלי לפיתוח כלכלה מודרנית, ולכן פעל לקידום ההשכלה הגבוהה בארץ ישראל. הוא היה ממקימי האוניברסיטה העברית בירושלים ומכון זיו ברחובות, שבהמשך נקרא על שמו, מכון ויצמן למדע. עם הכרזת העצמאות מונה ויצמן לנשיא המדינה, וכיהן בתפקיד עד פטירתו ב-1952.

כמי שהקדיש את חייו להנהגה הציונית ולמדע, הותיר אחריו ויצמן אלפי מסמכים המתעדים את דרכו, עמדותיו ופעילויותיו. רבים מהמסמכים הללו שמורים בספרייה הלאומית ונגישים לעיון הציבור. עם הפריטים שנאספו נמנים נאומים שנשא, איגרות ומכתבים שכתב, תמונות מתקופות חייו השונות, כרזות הנוגעות אליו, ספרו האוטוביוגרפי וכן ספרים, מחקרים ומאמרים שנכתבו עליו. עיון בפריטים מספק מידע רב על אחת הדמויות המסקרנות והחשובות ביותר בתולדות הציונות.