כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
אל בנה / בלקן - בלגרד / סטפן סבליץ'
ספרדים מסורות המזרח - בלקן
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
קריאה בתורה ליום טוב ראשון של פסח
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- טעמי המקרא
-
בביצוע
- סטפן סבליץ' (אשר אלקלעי) מסורת:
- ספרדים מסורות המזרח - בלקן מעגל השנה:
- פסח
נגן שירים ברצף
כל המסורות
הודו - בני ישראל
ספרדים מסורות המזרח - בלקן
כל המסורות
הודו - בני ישראל
ספרדים מסורות המזרח - בלקן
-
1.
הודו - בני ישראל אמיר אפטקר
-
2.
ספרדים מסורות המזרח - בלקן סטפן סבליץ' (אשר אלקלעי)
נגן שירים ברצף
|
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם. (שני:) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ. וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ. (שלישי:) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם. (רביעי:) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם. (חמישי:) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ. וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם. חצי קדיש: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אָמֵן) בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אָמֵן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אָמֵן) לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) מפטיר: וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַה’. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַה’ פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה. כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’ עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לפני ואחרי כל עלייה נאמרות ברכות התורה. לפני העלייה: העולה: בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ. הקהל: בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. העולה: בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר־בָּנוּ מִכָּל־הָעַמִּים, וְנָתַן־לָנוּ אֶת־תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', נוֹתֵן הַתּוֹרָה. לאחר העלייה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן־לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת־אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', נוֹתֵן הַתּוֹרָה. |
|
ביום טוב הראשון של חג הפסח, לאחר תפילת שחרית, מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בהם את הקריאה הייעודית לחג. התקנה לקרוא בתורה במועדים, ובכלל זה בחירת קטעי הקריאה המתאימים לכל מועד ומועד, יוחסה במשנה ובגמרא למשה רבנו (מגילה לב, ע"א), אך סדרי הקריאה הסופיים התגבשו בפועל מאוחר יותר, ככל הנראה בתקופת הגאונים. בספר הראשון קוראים את קריאת התורה הייעודית לחג. הקריאה לקוחה מתוך פרשת בֹא, ומובאים בה פסוקים המתארים את עיקרי חג פסח מצרים: קרבן הפסח, מכת בכורות ויציאת מצרים. הקריאה מתחלקת לחמישה חלקים – חמישה עולים לתורה. לאחר מכן גוללים את הספר הראשון, עולה המפטיר וקוראים בספר השני את הפסוקים מספר במדבר פרק כח, המתארים את קרבנות המוסף לחג. ברמת הפשט הקשר בין הקריאה לבין חג הפסח ברור, עניין פסח מצרים – החל מהציווי להקריב את קרבן הפסח ולסמן בדם את המזוזות, דרך סיפור מכת בכורות ויציאת מצרים. עם זאת, מבט נוסף מגלה מערכות יחסים בין עקרונות שונים הנפגשים במצוות קרבן הפסח. כך למשל עניין ברית המילה ("וכל ערל לא יאכל בו") ואכילת קרבן הפסח. יש מצוות שחלות על כל אדם, ומצוות הפסח תלויה בהיותו של אדם נימול. התורה מזמינה את בני ישראל לצרף לאכילת הפסח את הגרים ואת התושבים, ובפרט את התושבים הלא יהודים, וזאת בתנאי שיקבלו עליהם את ברית המילה. לפי רוב הדעות בגמרא, אם עבד אינו נימול, אף אדוניו העברי אינו רשאי לאכול את הפסח. חג הפסח, הוא חג החירות, חג היציאה מעבדות לחופשי. כך, אף במציאות של תרבות שבה העבדות עודנה קיימת, הסרת הערלה מהעבד והפיכתו לחלק מעם ישראל מבטאת את השאיפה לשוויון ולחירות האדם. כאשר פסח חל בשבת, הקריאה לפסח דוחה, כנהוג, את קריאת הפרשה. במקרה כזה, תתחיל הקריאה, על פי מנהג הספרדים ועדות המזרח, כמה פסוקים קודם לכן: "והיה היום הזה לכם לזיכרון...", וכבכל שבת, שבעה עולים יעלו לתורה. שלוש פעמים מופיע הביטוי "שבעת ימים / ביום השביעי" בפִסקה המתווספת לקריאה בשבת, ביטוי שיוצר קשר ברור בין פסח לשבת, ששניהם אורכים שבעה ימים. שניהם גם מיוסדים על ערכי החירות והחופש: בקידוש של השבת אנו מזכירים תמיד "כי הוא יום תחילה למקראי קדש – זכר ליצירת מצרים". הזמנים שבהם יום טוב חל בשבת הם הזמנה מיוחדת לחוות את פעימת שבעת הימים של השבת יחד עם פעימת שבעת ימי הפסח. בהמשך טבעי לכך מפורטת גם מצוות אכילת המצה והימנעות מאכילת חמץ לאורך כל שבעת הימים, בשונה מקרבן פסח הנהוג רק ביום הראשון. על פי מסורות אשכנז, חסידים ותימנים, אין הבדל לעניין הקריאה בין פסח שחל בחול או בשבת מלבד החלוקה המסורתית של הקריאה לכמה עולים לתורה: ביום חול חמישה ומפטיר ובשבת שבעה ומפטיר. |
| כותר |
קריאה בתורה ליום טוב ראשון של פסח / בלקן - בלגרד / סטפן סבליץ' |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - בלקן |
| לחן ממסורת |
קריאה בתורה ליום טוב ראשון של פסח / בלקן - בלגרד |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
פסח |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
ביום טוב הראשון של חג הפסח, לאחר תפילת שחרית, מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בהם את הקריאה הייעודית לחג. התקנה לקרוא בתורה במועדים, ובכלל זה בחירת קטעי הקריאה המתאימים לכל מועד ומועד, יוחסה במשנה ובגמרא למשה רבנו (מגילה לב, ע"א), אך סדרי הקריאה הסופיים התגבשו בפועל מאוחר יותר, ככל הנראה בתקופת הגאונים.
בספר הראשון קוראים את קריאת התורה הייעודית לחג. הקריאה לקוחה מתוך פרשת בֹא, ומובאים בה פסוקים המתארים את עיקרי חג פסח מצרים: קרבן הפסח, מכת בכורות ויציאת מצרים. הקריאה מתחלקת לחמישה חלקים - חמישה עולים לתורה. לאחר מכן גוללים את הספר הראשון, עולה המפטיר וקוראים בספר השני את הפסוקים מספר במדבר פרק כח, המתארים את קרבנות המוסף לחג.
ברמת הפשט הקשר בין הקריאה לבין חג הפסח ברור, עניין פסח מצרים - החל מהציווי להקריב את קרבן הפסח ולסמן בדם את המזוזות, דרך סיפור מכת בכורות ויציאת מצרים. עם זאת, מבט נוסף מגלה מערכות יחסים בין עקרונות שונים הנפגשים במצוות קרבן הפסח. כך למשל עניין ברית המילה ("וכל ערל לא יאכל בו") ואכילת קרבן הפסח. יש מצוות שחלות על כל אדם, ומצוות הפסח תלויה בהיותו של אדם נימול. התורה מזמינה את בני ישראל לצרף לאכילת הפסח את הגרים ואת התושבים, ובפרט את התושבים הלא יהודים, וזאת בתנאי שיקבלו עליהם את ברית המילה. לפי רוב הדעות בגמרא, אם עבד אינו נימול, אף אדוניו העברי אינו רשאי לאכול את הפסח. חג הפסח, הוא חג החירות, חג היציאה מעבדות לחופשי. כך, אף במציאות של תרבות שבה העבדות עודנה קיימת, הסרת הערלה מהעבד והפיכתו לחלק מעם ישראל מבטאת את השאיפה לשוויון ולחירות האדם.
כאשר פסח חל בשבת, הקריאה לפסח דוחה, כנהוג, את קריאת הפרשה. במקרה כזה, תתחיל הקריאה, על פי מנהג הספרדים ועדות המזרח, כמה פסוקים קודם לכן: "והיה היום הזה לכם לזיכרון...", וכבכל שבת, שבעה עולים יעלו לתורה. שלוש פעמים מופיע הביטוי "שבעת ימים / ביום השביעי" בפִסקה המתווספת לקריאה בשבת, ביטוי שיוצר קשר ברור בין פסח לשבת, ששניהם אורכים שבעה ימים. שניהם גם מיוסדים על ערכי החירות והחופש: בקידוש של השבת אנו מזכירים תמיד "כי הוא יום תחילה למקראי קדש - זכר ליצירת מצרים". הזמנים שבהם יום טוב חל בשבת הם הזמנה מיוחדת לחוות את פעימת שבעת הימים של השבת יחד עם פעימת שבעת ימי הפסח. בהמשך טבעי לכך מפורטת גם מצוות אכילת המצה והימנעות מאכילת חמץ לאורך כל שבעת הימים, בשונה מקרבן פסח הנהוג רק ביום הראשון.
על פי מסורות אשכנז, חסידים ותימנים, אין הבדל לעניין הקריאה בין פסח שחל בחול או בשבת מלבד החלוקה המסורתית של הקריאה לכמה עולים לתורה: ביום חול חמישה ומפטיר ובשבת שבעה ומפטיר.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים מסורות המזרח - בלקן
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
