עוזי כהן נולד ביום 31.12.1924 בחצר תל חי, להוריו קלמן כהן ויהודית (לבית צנטר), אח לאורה וליוסי. אביו, קלמן כהן בן רחל ויוסף שעסקו בסחר פרוות, נולד בפינסק שברוסיה הלבנה בשנת 1895; בשנת 1910, עלה לארץ ישראל. אמו, יהודית בת משה ובתיה צנטר, נולדה בשנת 1893, להורים אדוקים בדתם שהיו בעלי טחנת קמח במוזיר שברוסיה הלבנה; בשנת 1914 עלתה לארץ ישראל. עם עלייתו הגיע קלמן לחדרה והיה ממקימי קבוצת באום-כהן, החלוצים שחידשו בשנת 1918 את ההתיישבות בתל-חי. קלמן כהן התמנה למוכתר היישוב. בעת התנפלות הערבים על תל חי ביום י"א באדר תר"ף (1920), שהה קלמן בראש פינה לרגל טיפול בענייני תל חי. כל ימיו הצטער שלא היה במקום בשעת ההתקפה הגורלית. הוא סבר כי יכול היה למנוע את ההתקפה, משום ששמר על קשרי ידידות עמוקה עם ערביי הסביבה. בתל חי קשר קלמן כהן את חייו ליהודית צנטר, ושם נולדו להם שלושת ילדיהם: אורה ( לימים רעייתו של יגאל הורביץ), שנקראה על שם שניאור שפושניק שנהרג בהתקפה על תל חי בדצמבר 1919; יוסף, שנקרא על שם יוסף טרומפלדור; ועוזי. עד שנת 1926 נותרה משפחת כהן בתל חי. עם ההחלטה להעביר את אדמות תל-חי לכפר גלעדי, עברו בני המשפחה לכפר יחזקאל ובהמשך לחיפה. במלאות עשור להתקפה הידועה בתל חי, ביום י"א באדר תר"ץ (1930), היו בני המשפחה בין מקימי מושב באר טוביה שחידשו את ההתיישבות במקום. זאת לאחר שמושבת העלייה הראשונה (באר טוביה-קסטינה) נהרסה, נשרפה וננטשה במאורעות תרפ"ט. בבאר טוביה חיו קלמן ויהודית כהן עד יום מותם. עוזי גדל במושב באר טוביה. בראשית שנות ה-40, למד בבית הספר "כדורי" במשך כשנה. אולם כשיוסף, אחיו, התגייס לצבא הבריטי ומאוחר יותר לבריגדה היהודית, נאלץ עוזי לעזוב את הלימודים כדי לעזור במשק בבאר טוביה. בשנת 1945 התגייס לפלי"ם לזמן קצר, ובהמשך חזר למשק. במלחמת העצמאות פעל עוזי במסגרת יחידת הפל"ם (פלוגת משמר) המקומית שהיתה כפופה לחי"ש, השתתף בהגנה על באר טוביה ובכיבוש הכפרים הערביים שבאזור - כולל בית דראס, מראר (מצפון לגדרה) ואיסדוד (אשדוד). בשנת 1946 התחתן עוזי עם שרה ברודזיצקי, שנולדה בתל אביב באפריל 1925. לזוג נולדו שתי בנות, דפנה (1947) ואורנה (1951). עוזי נפטר בשנת 1980. שרה כהן לבית ברודזיצקי: שרה לבית ברודזיצקי נולדה בשנת 1925 להוריה חנוך (1897) ומלכה לבית רוגוזינסקי. חנוך גדל בלינציסה שבפולין לאב שהיה מנהל חשבונות ולאם עקרת בית. מלכה לבית רוגוזינסקי נולדה בפולין בסוף המאה ה-19 למשפחה שמנתה תשעה ילדים. רק וילי ורעייתו קלרה זכו לעלות לארץ-ישראל, כל שאר בני המשפחה נספו בשואה. חנוך ומלכה הכירו ונישאו בפולין ועלו לארץ-ישראל בשנת 1924, כשמלכה בחודשי הריונה האחרונים. הזוג התגורר בתל אביב ושם נולדה בתם שרה. חנוך ביקש לעבוד, אך כאשר פנה להסתדרות העובדים בבקשת עבודה נאמר לו כי קודם נותנים עבודה ליוצאי רוסיה, ורק אחר כך ליוצאי פולין. חנוך החל לעבוד בבנייה, וב-1924 התגייס למשטרת המנדט והשתתף בקורס השוטרים הראשון בארץ ישראל. תחילה שרת בתל אביב ולאחר מכן בחברון. במאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) היה השוטר היהודי היחיד בחברון. רעייתו מלכה, שהייתה אז בחודשי הריונה האחרונים עם בתם השנייה צילה, עזבה ועברה להתגורר בירושלים. הן התגוררו בביתו של הרב קוק. כשהגיעו השמועות על הטבח הנורא בחברון, החלה מלכה לשבת "שבעה" על בעלה. לאחר זמן קצר הגיע מברק מבעלה חנוך, ובישר שהוא יצא ללא פגע מהטבח. במהלך הפרעות בחברון הציל חנוך את שלמה סלונים בן החמש, וכן אסף כתבי קודש שרופים וספוגים בדם הקורבנות. חנוך שרת כשוטר בירושלים, באיילת השחר, בצפת ובמשטרת ביתניה בבאר טוביה. במהלך שירותו, העביר מידע וידיעות לארגון "ההגנה". עם המעבר של המשפחה לבאר טוביה (1940) נותרה שרה, הבתם הבכורה, בצפת כדי לסיים שלמדה את לימודיה התיכוניים. במהלך לימודיה, הצטרפה שרה לשורות ארגון האצ"ל יחד עם עמיחי פאגלין ("גידי", לימים קצין המבצעים של המחתרת). כשנודע לשלטונות הבריטיים על הצטרפותה של שרה לאצ"ל, הפנו את תשומת לבו של אביה חנוך שהיה שוטר פעיל. הם הותירו בידיו את האפשרות לבחור: להיות מפוטר מהמשטרה, או להוציא את בתו משורות המחתרת. שרה בת השבע עשרה חזרה מצפת לבית הוריה בבאר טוביה, ועבדה בנאפ"י (NAAFI) - השק"ם הבריטי. במקביל החליטה להתנדב לארגון "ההגנה". כדי להתקבל, שרה נדרשה לגלות את שמותיהם של לוחמי האצ"ל שהכירה - אך סירבה בתוקף. לעזרתה קם אביה, ושרה הצטרפה ל"הגנה" מבלי להסגיר את שמות חבריה לאצ"ל. לאחר ששרה ועוזי כהן נישאו (1946) הם נשארו כדור ההמשך במשק המשפחתי שהקימו קלמן ויהודית כהן. שרה היתה פעילה במוסדות ציבור, חברת ועד המושב וממקימי ה"טוביטרון" - להקת הזמר וההווי של המושב. בשנות הששים שרה הדריכה במושבי עולים חדשים. בשנות השבעים המוקדמות למדה ספרנות, הקימה את הספרייה בקריית מלאכי וניהלה אותה. עבודתה זיכתה אותה בהערכה רבה, ובפרס ספרנית מצטיינת ארצית לשנת 1983. לימים זכתה גם באזרחות כבוד מטעם מועצת קריית מלאכי. שרה נפטרה בשנת 2015.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
