אשר קוך נולד בשנת 1888 בעיר סגד שבדרום הונגריה, ולאחר מכן עבר להתגורר עם משפחתו בעיר בודפשט. בשנת 1910, והוא בן 22, הוסמך בהנדסת מכונות באוניברסיטה הטכנית המלכותית בבודפשט ובהמשך התמחה בלונדון בתחום זה. לאחר סיום לימודיו עבד בחברת הרכבות ההונגרית עד לשנת 1914. במלחמת העולם הראשונה קוך התגייס לצבא ההונגרי ונשלח כקצין לחזית הרוסית. בתחילת המלחמה נפצע ונפל בשבי, ובהמשך הועבר למחנה שבויים בסיביר. במחנה השבויים הועסק כמהנדס מכונות והיה האחראי על מערך ההדרכה של הנהגים הרוסים. התפקיד הביא להקלה בתנאי שביו, והוא ניסה לברוח פעמיים אך נכשל. בתחילת שנת 1918 הצליח לבסוף לחמוק, חצה את הגבול והגיע לעיר שנחאי שבסין. שם עבד אשר קוך למחייתו כמהנדס מכונות במפעל לייצור משאבות. בשנת 1920 שב לארץ מולדתו הונגריה וחזר לעבוד בחברת הרכבות. אשר קוך לא היה רחוק מהיהדות ומהציונות וראה עצמו כהונגרי בעל דת-משה. בהונגריה באותה תקופה רבו ההתפרצויות האנטישמיות, ובאחד הערבים קוך הותקף בשובו לביתו, נפצע והובא לבית חולים. חוויה זו ומפגש עם מהנדסים יהודיים נוספים שחוו פרעות דומות, הביאו אותו להחלטה כי עליו לעלות לארץ ישראל. ביום 1 במאי 1921 הגיע אשר קוך באנייה לנמל יפו, יחד עם מהנדסים יהודים נוספים. בגלל מאורעות תרפ"א, שפרצו באותו יום ביפו, הופנתה האנייה לנמל חיפה. עם ירידתם מהאנייה גויסו נוסעי האנייה ברי הגיוס להגנה על העיר חיפה. בתחילה עבד קוך בחברת 'שמן תעשיות', לאחר מכן במחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ) וכעבור זמן קצר התמנה לשמש מהנדס מים בעיריית ירושלים. בעבודתו כמהנדס מים בעיריית ירושלים עסק אשר קוך, בין השאר, בשיקום בריכות שלמה ואמת המים ממנה לירושלים, בהקמת מתקני שאיבה ובהנחת צנרת להבאת מים נוספים אל העיר ממעין אל-ערוב ומעין קלט (פרת) ועוד. בירושלים הכיר את רעייתו, אירה לבית קוטיק. הוא שימש מנהל מחלקת המים בעיריית ירושלים בשנים 1922-1933. לאחר סיום התפקיד בעירייה, פתח סוכנות פרטית לעבודות הנדסה וציוד טכני. במקביל, היה פעיל באגודת המהנדסים והאדריכלים בירושלים, בשורות "הבונים החופשים" ובגופים נוספים. אירה קוך לבית קוטיק: אירה קוטיק, ילידת 1897 מבסרביה. עלתה בגפה לארץ ישראל בשנת 1914 והיא בת 17 שנה. בעלייתה ליווה אותה הרב יהודה לייב פישמן מימון, שהיה קרוב משפחה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשארית הכסף שנותר לה, היא רכשה דרכון עות'מאני אשר מנע ממנה את הגירוש מארץ ישראל. אירה התגוררה בתל-אביב, בבית משפחת שלוש, ועבדה כאחות בבית חולים תורכי בעיר. בעקבות הלשנה על פעילותה במחתרת ני"לי נאלצה לחמוק באישון לילה מבית החולים, והצליחה להגיע אל ביתו של אברהם שפירא בפתח תקווה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה (1918) עברה להתגורר בירושלים ושימשה מורה למלאכת-יד בבית הספר לבנות 'אוולינה דה רוטשילד'. בשנת 1919, לאחר סיום המלחמה, שבה אל משפחתה בבסרביה. כמה חודשים לאחר מכן שבה לארץ ישראל יחד עם אחותה הצעירה וחזרה להתגורר בירושלים. בשנים העוקבות עלו גם הוריה ובני משפחה נוספים ארצה, וחלקם באו להתגורר יחד עמה. בירושלים אירה הכירה את אשר קוך והם נישאו. הזוג התגורר בשכונת תלפיות בדרום ירושלים ולאחר מכן ברחוב פרינסס מרי (כיום, שלומציון המלכה) במרכז העיר, שם היה גם בית העסק של קוך. לזוג נולדו שתי בנות ובן: יהודית (אלכסנדרה), לאה (לימים, אדלר) וסמי (שמואל). אלבום משפחת קוך נמסר לארכיון התמונות ע"ש שושנה ואשר הלוי ביד יצחק בן-צבי בידי יהודית קרן לבית קוך, בתם של אשר ואירה קוך. באלבום תצלומים מתקופת הנדודים של אשר קוך בסין, צילומים משנות פעילותו כמהנדס מים בירושלים וממיזמים שונים בהם השתתף, בצד תמונות אישיות ומשפחתיות.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית