אוסף אברהם משה לונץ ודבורה לבית ריטבסקי

אברהם משה לונץ, סופר, מו"ל, עיתונאי וחוקר ארץ ישראל וגיאוגרף ארצישראלי ממוצא ליטאי. הוא נולד כבן יחיד לחנה ולצבי הירש לונץ בדצמבר 1854 (א' חנוכה תרט"ן) בעיר קובנה שבליטא. האב, צבי הירש, היה בעל תואר רב ואימו חנה הייתה סוחרת. בשנת 1869, כשאברהם היה בן, עלה יחד עם הוריו לארץ-ישראל. חנה, אמו של אברהם משה, נדרה נדר שבנה יעלה לארץ הקודש לקראת בר המצווה שלו. הניסיון הראשון לקיים את הנדר בשנת 1867 נכשל. הכרכרה שבה נסעה המשפחה שקעה באזור הביצות והנוסעים שבו וחזרו לקובנה. הצלתם בנס הייתה עבור האב סימן לכך שעליהם לשוב ולנסות לעלות לארץ-ישראל, ובשנת 1869 הם הגיעו לחוף יפו. כתלמיד מצטיין אברהם משה התקבל ללמוד בישיבת 'עץ חיים' בירושלים. לאחר מכן, יחד עם ישראל דב פרומקין ייסד את הספרייה של שם משה מונטיפיורי, שהייתה הספרייה הציבורית הראשונה שנוסדה בירושלים (ספרייה שנסגרה כעבור זמן קצר). בשנת 1873 התחיל לפרסם מאמרים בעיתונו של פרומקין, "החבצלת", ובהם מתח ביקורת קשה על שיטת החלוקה ועל הגבאים הממונים עליה. עם זאת נחלץ להגנה על קהילת ירושלים מפני התקפותיו של ההיסטוריון גרץ. לאחר שפרסם כמה מאמרים על נושאים גאוגרפיים כתב לונץ את ספרו "נתיבות ציון וירושלים", מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית. מאז ועד סוף ימיו המשיך את מחקריו בגאוגרפיה של ארץ ישראל, והשתמש למטרה זו גם בספריות של מוסדות נוצריים, דבר בלתי רגיל בירושלים דאז. לונץ היה גם חבר בוועד הלשון העברית וייסד בית חינוך לעיוורים בירושלים. ראייתו לקתה בהיותו בן 23 והוא נסע לווינה ולפריז לשם ריפוי, אך מאמצי הרופאים עלו בתוהו, והוא התעוור כעבור שנתיים (1879). העיוורון לא מנע ממנו להמשיך ולעסוק בחקר ארץ-ישראל. בסיועו של פרץ סמולנסקין (סופר עברי ופובליציסט ומראשי 'חיבת ציון') פרסם לונץ בווינה בשנת 1882 את הכרך הראשון של "ירושלים- שנתון לידיעת ארץ ישראל". על שנתון זה עבד עד יום מותו. במרוצת השנים הוציא לונץ לאור 12 כרכים נוספים, שנדפסו בירושלים בבית דפוס של לונץ עצמו, ששכן משנת 1900 בשכונת עזרת ישראל )פינת רחוב יפו(. משנת 1895 ועד לשנת 1915 פרסם מדי שנה גם את "לוח ארץ ישראל" מעין אלמנך ספרותי. כמו כן, ערך את השירון הראשון "כינור ציון", ובו חמישים שירים לאומיים על העם, הארץ והגעגועים לציון. בעקבות פרסום השירון הוא נשפט על ידי השלטון העות'מאני באשמת עידוד למרד, ובסופו של דבר נקנס, ספריו הוחרמו ובית הדפוס שבבעלותו נסגר. אברהם משה לונץ כתב ופרסם את המדריך הראשון למטיילים בארץ-ישראל. המדריך, שפורסם לפני יותר ממאה שנים, היה חלק ממפעל חייו של נוסע נמרץ ודבק במטרתו, שלא נרתע מלהמשיך במסעותיו גם כשאיבד את מאור עיניו. משה אברהם לונץ נשא לאישה את דבורה לבית ריטבסקי, ילידת 1856 ונולדו להם ארבעה ילדים: יעקב (1880), שרה (לימים בוקנץ) (1882(, חנה (לימים בולוטין) ילידת 1892 ומתתיהו (1894). משה אברהם לונץ נפטר בב' באייר תרע"ח, אפריל 1918. בן 63 היה במותו. הוא נקבר בהר הזיתים בירושלים. יעקב לונץ (לימים אסיא), בנם הבכור של אברהם משה ודבורה, נסע בגיל 15 לפריז ללמוד רבנות אצל רב צדוק קאהן. לאחר מכן למד רפואה והיה גניקולוג. היה לו בית חולים פרטי בפריז. שרת כקצין - רופא בצבא הצרפתי. לפני מלחה"ע השנייה התכונן לעלות ארצה והתגורר אצל אחיו מתתיהו בחיפה, שהיה מנהל בנק לאומי בעיר. יום לפני שהתכונן לעבור לירושלים עם רכושו, שרפו הערבים את מחסני הנמל וכל הרכוש נשרף, למעט כמה פסלי ברונזה שנותרו. אסון זה שיבש את תכניותיו לבנות בית בירושלים ולפתוח קליניקה פרטית. הוא שכר דירה ברח' בצלאל בבניין האריס. ולא עסק ברפואה כי לא היה לו רישיון לעסוק בזה בארץ. למרות זאת רבים מבני ירושלים, ביניהם פרופ' מזר התייעצו עמו והיה הרופא של בני משפחת לונץ. בארץ החל להתעניין בכתבי אביו ואף תרגם לעברית את הספר של מרים הרי "בת ירושלים הקטנה". דבורה קובובי ערכה את העברית שלו שהייתה ישנה. הוא כונה בשם "אסיא" נפטר בשנת 1956. האם, דבורה לונץ (לבית ריטבסקי) נפטרה בשנת 1919 בי"ב באייר תרע"ט. קראו עוד