לאו עבד עם עורך-דין מקומי, ומיד רכש לעצמו שם כיועץ כלכלי (בשלב מסוים הצטרף להנהלת בנק אלרן), ושרלוטה העמידה את עצמה לרשות התאחדות עולי גרמניה, שנוסדה אז, ועבדה בלשכתה. לאו ייסד בחיפה אגודה של עולי גרמניה בשם "אגודת-אחים" במטרה להקל את ההתאקלמות על העולים לארץ, ושרלוטה ייסדה, עם נשים אחרות, את חברת "סעד" במטרה לארגן עזרה הדדית. שתי האגודות לא שרדו זמן רב, אך אפשרו השתלבות מהירה יחסית במולדת החדשה-ישנה. בהמשך חזרה שרלוטה לציור, והתמקדה בציור נופי הארץ. "אחד מרגעי חיי הגדולים", כתבה שרלוטה לנדאו-מיהזם בזיכרונותיה, "היה כשצפינו במטוס אשר נשא את עצמותיו של הרצל, מואר באור שמש מלא, חג מעל לראשינו בחיפה". לאחר פטירתו של לאו לנדאו, ביום הולדתו השמונים (1960), עברה שרלוטה לנדאו לבית האבות של בני ברית ברחוב חורב בחיפה, שם נפטרה בצלילות-דעת ובשיבה טובה בגיל 91 (1971). סיפור חייהם של לאו ושרלוטה לנדאו נכתב על סמך כתביהם על ידי נכדם דני יואל שמסר את התצלומים לארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי. באוסף שלפנינו מבחר גלויות מראשית ההתיישבות בארץ ישראל (שנות העשרים של המאה שעברה) שצולמו על ידי הצלמים יעקב בן-דב, שלמה נרינסקי, יעקב בנור-קלטר ואחרים, וכן תמונות שצילם ד"ר לנדאו ביישובים ותיקים, אתרי התיישבות חדשה ומקומות קדושים בארץ ישראל במהלך ביקוריו בארץ בשנים 1924 ו-1925.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
