כדרכו, בן גוריון דרש שצוקרברג יעברת את שם משפחתו. עמנואל בחר בשם העברי צור. העברת מטוסים צבאיים בשנת 1948 היתה קשה במיוחד בשל האמברגו הבריטי, אמריקאי וצרפתי שהוטלו על האזור. צור היה חייב לעקוף את האמברגו בניסיון להבריח את המטוסים לארץ. רעיון מבריק ותעוזה בלתי רגילה הביאו את צור להקים בלונדון חברת הסרטה פיקטיבית שלכאורה היתה אמורה להסריט סרט מלחמה על השתתפות טייסים ניו זילנדים במלחמת העולם השניה. השכרת שחקנים, כתיבת תסריט ורישומו של הסרט היו רק חלק אחד של המבצע. הקשרים הענפים שלו מתקופת לימודיו עם טייסים, מהנדסי מטוסים ופקחים במגדלי הפיקוח באירופה, הם אלו שעזרו לו באיתור מטוסי הבופייטר ששימשו את בריטניה במלחמת העולם השניה, ולאחר מכן גם בהברחתם ארצה. ידיעותיו הטכניות שוב עזרו לו להרכיב ששה מטוסים תקינים, ממספר גדול יותר של מטוסים ושרידי בופייטרים שהשתתפו במלחמת העולם השנייה. ההדלפה לאנשי הסקוטלנד יארד על ׳העוקץ׳ הנרקם, הביאו לבסוף להמראתם של ארבעה מטוסים בלבד, כאשר צוות השחקנים והבמאי נותרו מופתעים על הקרקע. כאשר המטוסים נחתו לתדלוק בקורסיקה, פרצה אש באחד המנועים. הטייס האנגלי שהתנדב להטיס את המטוס סירב להמשיך למרות שהתקלה תוקנה. צור שהטיס מלונדון מטוס קטן, ג׳מיני, התנדב להטיס את מטוס ההפצצה לארץ. הוא סיפר שמעולם לא הטיס מטוס קרב ואכן כמעט צלל איתו לים. רק בזכות ניסיון וכישרון יוצאי דופן, הצליח להטיס את המפציץ ולנחות בשלום ביוגוסלביה, שלא היתה תחת עינם הפקוחה של הבריטים והאמריקאים. משם המשיך ביחד עם שלושת המטוסים האחרים לשדה עקרון, כיום בסיס תל נוף. בזכות עמנואל צור ז"ל הובאו לישראל 18 מטוסים תוך ארבעה חודשים, מהם שישה מטוסי קרב הפצצה, וכן חלפים ותחמושת. בהיסטוריה הרשמית של חיל-האוויר נכתב כך: "הצלחותיו של עמנואל צור מרשימות במיוחד לאור העובדה שפעל באופן עצמאי, כמעט בלי להיעזר במנגנון הרכש הרשמי של ישראל באירופה, ועלילותיו הן פרק נפלא בתולדות הרכש במלחמת העצמאות". למותר לציין שמטוסים אלו השתתפו במלחמת השחרור. בנוסף השתתף צור בהצנחת תחמושת ומזון לנצורי גוש עציון ובהפצצות ברבת עמון. עם קום המדינה מינה בן גוריון את עמנואל צור למנהלו הראשון של שדה התעופה בלוד. תוך כדי ניהול השדה עסק צור בכתיבת חוקי התעופה האזרחית והקים את הליבה התקשורתית של השדה. בשנת 1955 התמנה לראש האגף לשירותים הטכניים של כל שדות התעופה בארץ. בתור טייס שגם ניהל שדה תעופה, עבר בחינות תיאורטיות ומעשיות והוציא רישיון טיס על מטוס הנוסעים החדש ״בריסטול בריטניה״ בעל המנוע טורבו סילוני שנרכש על ידי חברת אל-על. בשנת 1955 נתמנה ליושב ראש הועדה שחקרה יחד עם פונדק ויואל פלגי את נסיבות הפלת מטוס 'אל-על' בשמי בולגריה. בשנת 1957 החליט עמנואל צור לעזוב את השירות הממשלתי ולחזור לטוס בפועל. הוא הקים חברת תעופה אזרחית פרטית בשם 'אויתור' בבעלות משותפת עם מר לופסקי, בעליה של חברת 'סופרגז'. הוא החל לטוס לקפריסין, יוון, איטליה, בנוסף לטיסות פנים ארציות. החברה פעלה עד חורף 1967. עקב סגירתה הפסידה את ההזדמנות שנוצרה בעקבות מלחמת ששת הימים לפתיחת קווים לסיני ורמת הגולן. בשותפות עם נוח מוזס פתח צור קו להטסת עיתון הערב 'ידיעות-אחרונות' לגליל בהמראות יומיות למנחת במחניים. באותה שנה הצטרף כטייס ראשי לחברת 'מרום' שהוקמה על ידי עדי אגרון ומקס קרמר ברחוב גליקסון בתל אביב. במלאת לו שישים ושלוש החליט צור להפסיק לטוס והצטרף לתעשייה האווירית של ישראל. שם ניתנה לו הזדמנות לחזור אל מקצוע ההנדסה. הוא השתתף בפיתוח מטוס המנהלים ווסטוינד, באופן מיוחד בפיתוח כנף המטוס וזכה להוקרה מיוחדת על עבודתו. כבעל כישרון יוצא דופן לציור התפנה צור גם לתחביבו, והקדיש לפחות ערב אחד לציור. מרבית ציוריו היו בתחילה ציורים בצבעי פסטל ואח"כ פורטרטים בצבעי שמן. הסמל של חברת 'אוירון' שאומץ לימים על ידי חברת ארקיע, היה פרי מכחולו. אשתו של עמנואל צור ד"ר מרים צור לבית זוסמן, היתה רופאת הילדים של גבעתיים. היא עבדה בקופת חולים כללית ברחוב המעורר בגבעתיים, משנת 1948 עד פרישתה בשנת 1977.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
