אוסף יעקב קפלן

האלבום של יעקב קפלן כולל תיעוד בתצלומים, במסמכים ובמזכרות מתקופת שירותו ב"הגנה" ובצבא הבריטי בשנים 1937 עד 1946. יעקב קפלן נולד ב-17.7.1912 בוולקוביסק שברוסיה להוריו זאב ואוה (חוה) לבית שפירא - בן ראשון לאחר שש בנות. ההורים ניהלו בית מלון קטן במקום, והאב שימש כגבאי בבית הכנסת. בגיל שלוש הוכנס ל'חדר", ואחר כך עבר ל'תלמוד תורה". לאחר מכן למד בגמנסיה העברית "תרבות", שבה סיים את לימודיו. במקביל הצטרף כחבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר", ושם גמלה בו ההחלטה לעלות לארץ-ישראל. בשנת 1934 העביר יעקב את כל חסכונותיו לאחותו, גיטה, כדי לסייע לה ולבעלה לעלות עם שני ילדיהם לארץ-ישראל. שנה מאוחר יותר עלה גם יעקב לארץ, בזכות סרטיפיקט (רישיון עלייה) שהונפק לו כ"מומחה למטעים" (ממשלת המנדט הבריטי בא"י הקציבה 250 סרטיפיקטים המנדט לתחום זה, לבקשת הפרדסנים). יעקב הגיע אל עובד אייזנברג, יו"ר הנהלת אגודת הפרדסנים 'פרדס' ברחובות, כשבכיסו חצי לירה בלבד. לאחר שלושה ימי אירוח הבין שלאיזנברג אין כוונה להעסיקו ולכן עבר לחיפה. הוא עבד בנמל חיפה, בסלילת כבישים בעיר, בייבוש ביצות במפרץ חיפה ובבניין. עם עלייתו לארץ ישראל הוא הצטרף לשורות "ההגנה" ועסק באימונים ובשמירה באזור הצפון. בשנת 1939 הצטרף לקורס של המשטרה המנדטורית, סיים אותו כשוטר במשטרה המיוחדת (special police constable) ושירת כמתנדב בתחנה לכיבוי אש בחיפה עד תחילת 1940. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי, עבר קורסים לנהיגה ולאפסנאות והוצב ביחידת החימוש של הצבא הבריטי שבסיסה היה בטירה, דרומית לחיפה, כנהג משאית . מאוחר יותר עבר לשרת בבסיס ברפיח, אולם בנובמבר אותה שנה, לאחר בלימת ההתקדמות של הצבא הגרמני באל-עלמיין, הועברה יחידתו לטריפולי שבלוב. הוא נפגש עם בני הקהילה היהודית באזור ע'ריאן (דרומית לטריפולי), שכונו "שוכני המערות" בשל מגוריהם החצובים וחפורים. בשנת 1944, עם הקמת החטיבה היהודית הלוחמת, החי"ל, ("הבריגדה היהודית"), הוא התנדב לשורותיה כנהג משאית והועבר לאיטליה עם חיילי יחידתו. הם התמקמו בפיוג'י (Fiuggi). לאחר שלושה וחצי חודשים של אימונים הם הצטרפו למחנה השמיני הבריטי להמשך כיבוש צפון איטליה. במאי 1945, עם כניעת הגרמנים, הגיעה היחידה לאודינה (Udine) בצפון מזרח איטליה, ושם נחשף לידיעות על שואת יהודי אירופה. משם עבר למורק (Mureck) בדרום אוסטריה, שבה שירת כמתורגמן לרוסית ולגרמנית במסגרת משטרה צבאית מיוחדת, שתפקידה היה לגלות נאצים מבוקשים. בחודש דצמבר אותה שנה קיבל קפלן חופשה קצרה ונסע הביתה לארץ ישראל, כדי לשאת לאישה את ריבה (רבקה) לבית נול, שאותה הכיר בעת שהותו בחיפה. שלושה ימים לאחר נישואיו שב לאוסטריה והופנה עם גדודו לעיירה זמרינג (Semmering). שם נודע לו על חורבנה של קהילת וולקוביסק, עיר הולדתו, ועל כל בני משפחתו שנספו ב אושוויץ. יעקב העיד על עצמו שמאז לא ידע שמחה שלמה בחייו. העיר וינה, במרחק כמה עשרות ק"מ מזמרינג, הייתה תחת שליטה רוסית ובזכות הקרבה התאפשרו מפגשים בין חיילים משני הצבאות. באוסף תמונות ממפגשים אלו, ומאירוע דופן מיוחד ומרגש: ליל סדר שנחוג באפריל 1946 (פסח תש"ו) בווינה, שבו השתתפו חיילים יהודים מצבאות ארצות הברית, רוסיה, בריטניה וצרפת. יעקב שימש בו גם כמתורגמן לחיילים הרוסים. במקביל לשירותו בבריגדה, גויס יעקב לפעולה חשאית מטעם "המוסד לעליה ב'', שמרכזו היה בווינה. תפקידו היה לסייע בהברחת פליטים מהאזור בשליטה רוסית אל האזור שבשליטה בריטית, בדרכם לאיטליה וממנה לחופי ארץ-ישראל. הפעולה התבצעה תוך הסתכנות רבה - ואכן, יעקב נתפס, אך הוקל בעונשו. יעקב קפלן שוחרר ב-7.8.1946, אחרי יותר מארבע שנות שירות בצבא הבריטי. עם שובו לארץ התגייס לשורות "ההגנה". כחייל משוחרר התקבל (על חשבון שלטונות המנדט) לבית המדרש למורים בירושלים, והוכשר למורה במסלול מקוצר שאורכו שנה בלבד. לאחר קום המדינה, התגייס יעקב לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה. משנת 1949 עבד כמורה ללשון, תורה ומשנה בבית הספר "בת גלים" בחיפה. באותה תקופה נולדו בנותיו, חוה (ילידת 1948) ומיכל (ילידת 1950). ב-1953 עברה משפחת קפלן לקיבוץ חניתה ושם שימש יעקב מחנך ומרכז כיתה ו'. כעבור שנה וחצי שבה המשפחה לחיפה, ויעקב חזר ללמד בבית הספר "בת גלים". בשנת 1957 התמנה יעקב למנהל בית ספר היסודי "עליה", בשכונת בת גלים. נוסף לכך, ניהל גם את בית הספר להכשרת מורים לא מוסמכים להוראה - שנפתח לשירות גל העלייה הגדול של שנות ה-50. בשעות הערב הרצה קורסים בנושאי תנ"ך ויהדות באזור הצפון. בשנת 1972 התמנה למנהל החטיבה היסודית בבית הספר "ליאו בק" בחיפה, עד שפרש לגמלאות בשנת 1974. במהלך שנות עבודתו החינוכית יצר קשר עם המשורר החיפאי ש. שלום (שלום יוסף שפירא), וערך עמו מפגשי ספרות בבית הספר. בנוסף, דאג יעקב להנציח את עיר הולדתו, וולקוביסק, ולחשוף את קורות הקהילה היהודית בעיר טרם השמדתה בשואה. יעקב נפטר ביוני 1995 ונטמן בחלקת חברי "ההגנה" בחיפה. שתי בנותיו, חוה בראון ומיכל שרף, העמידו את התמונות ואת המידע לרשות ארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי. קראו עוד