אוסף יוליוס יותם רוטשילד

יוליוס יותם רוטשילד, גדל ולמד בעיר אייזנאך שבגרמניה. בצעירותו למד בבית הספר הגבוה לאמנויות בוויימאר במגמת ציור וארכיטקטורה. בתום לימודיו, בשנת 1905, נענה למודעה שהתפרסמה על ידי הוועד להקמת 'בצלאל' שחיפש מועמדים למשרת "מורה יהודי לרישום, ציור ואמנות שימושית". רוטשילד נבחר לתפקיד, ובחורף 1906 דווח בעיתון הירושלמי 'ההשקפה' כי "פרופיסור שץ, והציר מ' לילין והמורה הציר הא' [אדון] רוטשלד באו לעירנו ביום ג' זה ויחלו בקרוב לכונן את המפעל בצלאל." בית הספר הוקם באותה שנה ופעל בשכונת החבשים בירושלים. בקיץ 1906 התחתן בירושלים עם פרידה קמיניץ, בתו של אליעזר ליפמן קמיניץ, בעליה של רשת בתי המלון המפורסמת בירושלים וביפו. נישואיו קישרו אותו לאליטה הירושלמית המשכילה, אלא שרוטשילד לא האריך ימים ב'בצלאל': נראה כי גילו הצעיר וחוסר ניסיונו הביאו לדרישת התלמידים לפטרו. בשנת 1907 חזר לגרמניה, שם נולדו שלושת ילדיו: רות, הנס ודן. כפי שניתן ללמוד מתמונות אחדות באלבום, נראה שהמשיך להשתלם בציור וברישום בבתי ספר לאמנות בגרמניה ולפרנסת המשפחה עסק בשיווק מכשירים מוזיקליים. אולם, רוטשילד, שנשבה בקסמיה של ירושלים, שב אליה לאחר שנים אחדות. הוא גילה עניין רב במחקר הארכיאולוגי של ירושלים: ב-1913 צורף למשלחת שחפרה בעופל במימונו של הברון אדמונד דה רוטשילד (ליוליוס רוטשילד לא היה כל קשר משפחתי אליו), וכן פיקח על אתר חפירות נוסף בירושלים. לימים העיד כי חפירות אלו תרמו רבות להרחבת הידע שלו בתחום ההיסטוריה הקדומה של ארץ ישראל. בשנת 1913 עבר להתגורר בחיפה במטרה לשמש מורה לציור ב'טכניון' שבאותם ימים היה בשלבים הראשונים להקמתו וכן סייע בפיקוח על עבודות הבנייה. מלחמת העולם הראשונה קטעה לכמה שנים את העבודות, ועם גיוסם של מנהלי המוסד הפך רוטשילד לממונה על המקום. בשל תהפוכות המלחמה, בהיותו נתין גרמני וזכה לאישור מיוחד מהתורכים שאפשר לו לנסוע בחופשיות בארצות שכנות במזרח התיכון: עבר הירדן, סוריה, ג'בל דרוז, אנטוליה, קפאדוקיה ולהעמיק את ידיעותיו על האיזור. לאחר המלחמה שב רוטשילד לירושלים ועסק בעיקר במחקר ארכיאולוגי, בירושלים בפרט ובארץ ישראל בכלל: הוא עסק בחפירות בקברי הסנהדרין וב"קבר הורדוס" בסמוך לשכונת ימין משה, פרסם ספרונים בנושא תולדות ארץ ישראל, ושרטט מפות של אתרי יישוב וטבע. כישרונו כצייר וידיעותיו המגוונות אפשרו לו ליצור שחזורים היסטוריים של מראה העיר מימי הבית הראשון והשני ועד לתקופה הצלבנית. מטרתו העיקרית הייתה להציג תמונות חיות של העבר בהתבססו על מקורות היסטוריים. בשנות ה-30 יוליוס רוטשילד ומשפחתו חזור לגרמניה שם חזר לעסוק במכירת מכשירים מוזיקליים כגון גרמופונים ופטיפונים, אבל כאשר ב-שנת 1935 הנאצים התחילו להתנכל אליהם, הם החליטו מיד לעזוב את גרמניה וחזרו לירושלים- בכך הצילו את חייהם. יוליוס רוטשילד המשיך את הפעילות הארכיולוגית שלו, צייר ושקד על מחקרים היסטוריים. ב-1947, בחסות ה- BRITISH COUNCILהציג רוטשילד תערוכה ובה 32 ציורים המתארים את ירושלים המקראית על פי המקורות והממצאים הארכיאולוגיים שהיו מוכרים לו מארץ ישראל ומהמזרח התיכון. התערוכה עוררה עניין רב בחוגים הארכיאולוגיים בעיר. ב-1954 ראו אור חלק מהציורים בספר "ירושלים- הסאגה של עיר הקודש" שזכה להערכה רבה מצד חוקרים ידועים והקדמה שכתב פרופ' בנימין מזר. רוטשילד נפטר באפריל 1954 בשעה שתיקן והגיה ספר זה. אלבומי התצלומים ורישומיו של יוליוס רוטשילד שמורים בארכיון יד בן-צבי והם מהווים פן מיוחד בגלריה של אוהבי ארץ ישראל שהקדישו לה ממרצם וכישרונם. קראו עוד