כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
הרב פנחס אפשטיין, ראש אב בית הדין (ראב"ד), נולד בשנת 1887 בביאליסטוק שברוסיה, לאימו אסתר שנפטרה בהיותו בן חמש ולאביו ישעיהו אפשטיין. לרב היו שלשה אחים - זרח (ראש ישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה בירושלים בשנים 1920-1931), יעקוב (סוחר בעיסוקו), משה (הרב של קריית שמואל ברחביה, ירושלים), אליהו והאחות אלקע. בגיל שמונה עשרה הוא עלה, ביחד עם אביו, לארץ. הם התיישבו בעיר העתיקה בירושלים ושניהם למדו בישיבת "תורת חיים", תחת שרביטו של זרח אפשטיין, ראש הישיבה, אחיו של הרב. הוא התחתן לראשונה בשנת 1907 עם חיה פעסיל (שנפטרה בגיל שלושים ושבע) שממנה נולדו לו ארבעה ילדים: נחמה, אברהם חיים, אהובה (ליבה) וישעיהו. נישואיו השניים והשלישיים הסתיימו, כל אחד, לאחר חודשים ספורים בלבד. הוא נישא ברביעית לשושנה (רייזל) קליין שהגיעה ארצה ב- 1918, לבדה, בהיותה בת שמונה עשרה, מהעיר סיגט מרמוריש שבהונגריה. לזוג נולדו ארבעה ילדים- רחל, יוסף, יונה ויעקוב. הרב נפטר בשנת 1970 ושושנה בשנת 1987- שניהם הלכו לעולמם בגיל 83. בזמן המצור על ירושלים, טרם מלחמת תש"ח, עזבה המשפחה, כמו משפחות רבות נוספות, את העיר העתיקה לשכונת כנסת ב' ברחוב הנציב, בירושלים. הראב"ד היה בעל אישיות קורנת, ליברלי בדעותיו, התעניין בעולם שמחוץ לעדתו ובמשפט האזרחי. בישיבתו בבד"צ (בית דין צדק) הוא חקר ודרש להגיע לאמת ופסיקותיו היו מקובלות על חרדים וחילונים שנקראו לדין תורה ופניותיו לנציגי ממשלת המנדט נענו בזכות מעמדו כשופט צדק בעדתו ומחוצה לה. הוא חיבר 4 ספרים וחמישה קבצים תורניים שרבני הדור היללו, היה מעורב בפוליטיקה שבתוך המחנה החרדי שבראשו עמדו הרבנים חיים זוננפלד ומנהיג אגודת ישראל הרב משה בלוי, ובה בעת היה בקשר עם מנהיגים ציבוריים ציוניים, כמו יצחק בן צבי, זלמן שזר והרבנים עוזיאל, הרצוג, פרדס וקוק. יוסף בנו, ובשמו המלא- זרח יוסף לייב (השם זרח נוסף על רקע הברית שלו שנערכה בתוך ימי השבעה למותו של אחי האב, זרח), נולד ב- 1931, שנתיים לאחר אחותו הבכורה רחל. יוסף למד מינקות בחדר ובמספר ישיבות בירושלים ובני ברק ובגיל 15 הצטרף לארגון ה"אצ"ל" (ארגון צבאי לאומי). בעת עזיבת המשפחה את העיר העתיקה, נשאר יוסף במקום ונלחם מטעם הארגון להגן עליה, יחד עם אנשי ה"הגנה". לאחר הכניעה ב- 15/5/1948 לחיילי הלגיון הירדני בפיקודו של עבדאללה תל, נלקח יוסף בשבי, כשהוא פצוע קל, לעיר מפרק שבעבר הירדן המזרחי ולאחר שבועיים הועבר למחנה "אום אל ג'מאל" על כביש ירדן-עיראק שבו הוחזקו כ-700 שבויים. לאחר 9 חודשים, עם הפסקת האש וכינון מנגנון שביתת הנשק בפיקוח האו"ם, שוחררו כל השבויים מהמחנה ויוסף חזר לירושלים. ב- 1950, כשהוא רק בן 19, התגרשו הוריו ומאז נותקו לחלוטין קשריו עם אביו, הרב פנחס. בעקבות כך, החל יוסף ללמוד במשך 3 שנים, את המקצוע "חשמל בניין" ושכרו כמתלמד ומעבודות חשמל מזדמנות, הופנה לפרנסת אימו, אחיו ואחיותיו שהוטלה עליו. בשנת 1952 הפך יוסף לקבלן חשמל ושלש שנים לאחר מכן התחתן עם חדוה, אותה הכיר בעת שעבדה כמנהלת משרדו של הקבלן אביר ביברמן. הזוג עבר להתגורר בדירת חדר ברחוב שץ בירושלים. שנתיים מאוחר יותר הם עבר הזוג לגור ברחוב קינג ג'ורג'. אימו של יוסף, שושנה, עברה לגור במעונם למשך 9 שנים ולאחר שקנו עבורה דירה, עברו חדווה ויוסף להתגורר ברמת דניה. שניים מארבעת הילדים שנולדו להם הלכו לעולמם בטרם עת. שי לא שרד 3 חודשים ושחר, שנולד ב- 1971, נפטר ממחלה בגיל 24. יוסף כתב בספטמבר 2009 את השיר הבא לזכרם: ארבעה היו לנו! שניים מהם שהראשון קטן מהשני (שי) ושני גדול מהראשון (שחר) נבלו בדרך! קדם הראשון שקטן מהשני בן 90 יום ולא נותר! והשני שגדול מהראשון בן 9400 יום גם! כ השניים הנותרים בורכו ואורם יהלו על הנותר הבת ענת, הוסמכה כאחות בבית החולים "הדסה" בירושלים, שירתה כקצינת רפואה בצה"ל ועבדה כאחות ומנהלת המחלקה הגניקולוגית-לילה בבית החולים"יוספטל" באילת. נשואה ליצחק בנבנישתי שהשתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף מיחידת עילית, הפך למהנדס בתחום ההייטק וכיום מנהל חברה העוסקת בארגון מפעלים בארץ ובחו"ל. להם 2 ילדים: הראל (הנשוי למיטל ולהם 2 ילדים- נינים לחדוה ויוסף) ותימור- שניהם מהנדסי הייטק. הבן אסף, הנדסאי אלקטרוניקה בעברו וכיום עובד כמתווך. נשוי לאיילת, בעלת שני תארים בחינוך וכיום מנהלת במוסד "בני ברית" בקריית ענבים. להם 3 בנות: הילה, שירה וטליה. חדוה עבדה בקרן ההשתלמות של בנק יהב עד יציאתה לגמלאות בשנת 2000. יוסף, שעבד כל חייו הן כמתכנן מערכות חשמל לבנינים בירושלים והן בבנייה ומסחר, יצא לגמלאות ב- 2011 והתפנה להשלים את ספר הזיכרונות המשפחתי שכתב, בשם "יוסף", שיצא לאור בשנת 2012. בספר מעלה יוסף את זיכרונותיו האישיים משנות ילדותו ונערותו בשכונת "בתי מחסה" והעיר העתיקה בירושלים. הוא מספר על אנשיה שאהב, רבניה, סמטאותיה והחיים השלווים על אף הסכסוכים האלימים שפרצו לעיתים בין היהודים לערבים. הוא מספר על העוני והעזרה ההדדית, השמחות והצער שבהם כולם היו שותפים. הוא מתאר את מלחמות האבנים בין נערי האשכנזים והספרדים, את מלחמת המחתרות העבריות ביניהן ועוד הרבה חוויות אישיות. עותק מהספר נתרם לספריית מוסד יד בן צבי והוא זמין למעוניינים.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
