בשנת 1936 נישא בירושלים למלכה לוי (1915-1981) ילידת ירושלים, בת לשמואל לוי ורבקה לבית סיטון. משפחתה גרה בסמיכות מקום למשפחת דנון בנחלת ציון והיו גם קרובי משפחה שלהם מדרגה רחוקה. מלכה הייתה עקרת בית ותופרת. דוד-חיים דנון עבד מספר שנים במפעלי ים המלח ובמשך שנים רבות עבד כפועל בניין וכמנהל עבודה בפרויקטים רבים בארץ ישראל ואף בלבנון וסוריה. בהמשך, עבד במספר תפקידים וביניהם מזכיר מועצת פועלי הבניין במועצת פועלי ירושלים. בזכות העובדה שדוד-חיים היה חייל משוחרר ובעל משפחה גדולה, בתחילת יולי 1949 קיבל דירה במסגרת "הרכוש הנטוש" ולאחר מכן במסגרת עמידר, במושבה הגרמנית בירושלים. דירה זו הייתה בגודל של כ-140 מ"ר, ועם זאת היה לו קשה לשכנע את אשתו לעזוב את החדר השכור בגודל של כ-20 מ"ר בנחלת ציון ולעבור לשכונה "רחוקה" שלא בקרבת המשפחה. העובדה, שבהמשך חודש יולי 1949 עמד להיוולד כבר ילדם החמישי -אורי, וזאת לאחר שרה, אורה, רבקה ויעקב - שכנעה אותה לבסוף....בדירה החדשה נולד גם האח השישי -שמואל. ראוי לציין שמרבית התושבים באותה העת במושבה הגרמנית היו עולים חדשים מכל ארצות הניכר והדבר בא לידי ביטוי במוצאם הגאוגרפי של הילדים בגנים ובבתי הספר בשכונה באותן השנים. כמעט ולא היו שם ילדים ילידי הארץ! בנוסף, ראוי לציין כי דוד חיים היה הראשון במשפחה ה"חרדית" במונחים של היום ש"חזר בשאלה" ואף היה בנעוריו חבר בתנועת בנק"י (ברית נוער קומוניסטי). בהמשך, היה פעיל בולט במפא"י בסניף ירושלים. הוא נפטר בשנת 1989. סביר מאד שהקשרים ההדוקים בינו לבין גיסו פנחס זמרן היו בין השאר עקב תפיסותיהם החברתיות והאנטי דתיות הזהות באותם הזמנים בסביבה "חרדית" במונחים של היום. בנו של דוד חיים, יעקב דנון, היה בין השאר ממונה על השכר במשרד האוצר, ומנכ"ל בנק ישראל בשנים 2005-2008. אוסף התמונות הגיע אל ארכיון התמונות של יצחק בן-צבי באמצעות מיזם משותף של מנהל קהילתי 'לב העיר' בירושלים שבמסגרתו הונצחו תועדו משפחות בשכונות באזור נחלאות. נכתב על ידי: איתי זמרן ויעקב דנון.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
