הבנות מביה"ס "שפיצר" למדו אז בביתה הפרטי של המורה שושנה רזיאל. לאחר שנה חזרה המשפחה להתגורר בשכונת בית-ישראל. יונה המשיכה את לימודיה בבי"ס "שפיצר" עד לשנת 1953. משם עברה ללמוד בביה"ס התיכון "אפרתה" שהיה בשעתו גם סמינר למורות וגננות. כנערה, הצטרפה לתנועת הנוער 'בני עקיבא' והייתה למדריכה בתנועה. יונה עבדה כארבע שנים כרכזת של "מרכז נוער תקוותנו" בקריית היובל, וטיפלה בבני עולים חדשים. בשנת 1958 סיימה את לימודי התעודה לגננת מוסמכת לגיל הרך. בשנת 1958 נישאה לשלום בא-גד. לימים נולדו לזוג שלושה ילדים: ירחמיאל, רבקה וורד. בשנת 1961 החלה יונה לעבוד בעיריית ירושלים כרכזת של 'בית-התלמיד' (צהרונים) בבית הספר בר-אילן שבשכונת "אוהל משה". לימים התמנתה למפקחת על בתי התלמיד והקייטנות של העירייה. יונה כתבה חוברות הדרכה רבות ועבדה בעיריית ירושלים למעלה משבע עשרה שנים. לימים החל משנת 1970 עבדה בתוכנית האינטגרציה לשילוב תלמידים חלשים עם חזקים במערך החינוך בירושלים. בשנת 1973 התמנתה לרכזת החטיבה הצעירה בביה"ס "נווה עציון" בירושלים. החל משנת 1977 עבדה בבי"ס "פרדס" במשך 12 שנים כמורה בכיתה א' וכמרכזת שכבה וסגנית המנהל. בשנת 1990 בגיל 50 פרשה יונה לגמלאות. עם פרישתה נסעה יחד עם המשפחה לשליחות בעלה בבית המועצות. שם עסקה בלימוד השפה העברית ויחד עמו הקימה במקום את סניף תנועת הנוער בני עקיבא. כששבה מהשליחות עסקה בהוראת השפה העברית לעולי ברית המועצות בבית הספר "דרור אמי"ת". במקביל שימשה כמנחת רכזים בפרויקט "זהירות בדרכים" בבתי הספר וכן עבדה כמדריכה פדגוגית במכון 'גולד'. האוסף חושף בפנינו תמונות משפחתיות ונופיות של ביתם של סבו וסבתו של שלום, ירחמיאל ושיינה שטיינברג במוצא בפאתי ירושלים, שנבנה בשנת 1890 לצד הבית האדום שבנה מיכאל (מיכל) אחיו של ירחמיאל, ששימש בית חרושת ללבנים ורעפים. ביתו של שטיינברג שימש ליקב ולמגורים, ופעל בו גם בית כנסת. שטיינברג, שנחשב לאחד ממייסדי מוצא, נודע בפי כל כ"מוכתר" של המקום. כמו גם תמונות מעבודתו של שלום בא-גד במסגרת משרד השיכון ומעבודתה של יונה במערכות חינוך שונות, ועוד.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
