כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
ארנסט מאיר נולד בשנת 11.5.1913 באאכן, גרמניה. לאחר שהשלים את לימודיו בית ספר תיכון עבד בבית מסחר. היה פעיל בתנועת נוער ציונית מנערותו ועד ביקורו בארץ בשנת 1934. עוד בהיותו באאכן פגש את מנדל בדר מקבוץ מזרע, שבא לאסוף כספים למען בית הילדים במזרע. באותה עת אסר השלטון הנאצי בגרמניה להעביר כסף מחוץ למדינה, אך ארנסט התגייס לסייע בהעברת הכסף להולנד בדרך לא חוקית. בשיחות שהתנהלו בין השניים ביניהם סיפר ארנסט על כוונתו לעלות לארץ ישראל, ומנדל יעץ לו לקבוע את מזרע כתחנתו הראשונה. ארנסט אכן הגיע לארץ בשנת 1934 ושהה בה קרוב לשנה בטרם שב לגרמניה. חודשי ההתנסות הראשונים בארץ ישראל עברו עליו בקיבוץ מזרע, בו עבד בתפקיד עגלון. במהלך תקופה זו הוא אף הוציא רישיון מטעם ממשלת המנדט לנהיגה במשאית ובאוטובוס, בזכות רישיון הנהיגה הגרמני שהיה ברשותו. וכך, מדי פעם אף נהג במשאית של הקיבוץ. בחודשים האחרונים לשהותו בארץ עבד בחברה גיאופיזית לחיפוש מקורות מים תת-קרקעיים. זיכרונותיו של ארנסט מהתנסותו המוקדמת בחיים בארץ ישראל זכו לתיעוד באמצעות המכתבים, ששלח לחברתו לוטה (ילידת 12.5.1915) שנשארה באאכן, ובמספר מצומצם של תצלומים. הללו כוללים מזכרות חזותיות מקיבוץ מזרע, מביקור בתל-אביב בעיצומן של ההכנות לעדלאידע של שנת 1934, וכן מתקופת אשפוזו בבית החולים בטבריה (עקב מחלת המלריה) ומביקור בירושלים. תדירות ההתכתבות של ארנסט עם לוטה דעכה לקראת תום תקופת שהותו בארץ ישראל. המכתב האחרון ממנו נכתב ב-28.9.1934, והקשר בין השניים נותק כליל זמן קצר לאחר מכן. לוטה עבדה בבית האבות היהודי באאכן במסגרת הכשרתה לקראת העלייה לארץ ישראל. באחד מימי ינואר 1935, יצאה עם דיירי בית האבות לבית התרבות היהודי באאכן - ושם פגשה להפתעתה את ארנסט, שעל שובו לגרמניה לא ידעה כלל. הסתבר לה שהוא חזר כדי להסדיר את עלייתה של אימו לארץ ישראל. המפגש המקרי הזה גרם לחידוש הקשר ביניהם, והסתיים בחתונה אזרחית באאכן של לוטה וארנסט ב-22.3.35. בני הזוג עלו לארץ בפסח שנת 1935 יחד עם זלמה, אימו של ארנסט, אך האם לא התערתה בארץ ושבה כעבור שנה לגרמניה. בנה לא זכה לפגוש אותה יותר. לאחר עלותם ארצה, בין בני הזוג התגלעו ויכוחים אידיאולוגיים. לוטה עברה הכשרה, מתוך כוונה להצטרף לקיבוץ של תנועת "הקיבוץ המאוחד"; ואילו ארנסט, שעזב זה לא מכבר את קיבוץ מזרע, נטה אידיאולוגית לרעיונות "השומר הצעיר". לאחר פרק זמן מתוח מעט, לוטה וארנסט יישבו את המחלוקות שביניהם, וכמוצא של פשרה נדדו בין חיפה, קריית חיים, קריית מוצקין וקריית ביאליק, שבה לבסוף קבעו את ביתם. ארנסט החל לעבוד כנהג אוטובוס בקו 14 של קואופרטיב 'משמר המפרץ' בין קריית חיים לחיפה. האוטובוס שימש להובלה של נוסעים וכן של כדי חלב. בנוסף, כדי להשלים את הכנסתו, עבד גם כנהג משאית של הקואופרטיב והוביל בה חומרי בניין. במחצית השנייה של שנות ה-30 התגייס ארנסט מאיר ל'הגנה'. הוא צויד באקדח מאוזר ושימש נהג משוריין, שבו נסעו נוטרים מקריית חיים. עם התגברות ההתנכלויות לתחבורה יהודית מכיוון השכונות הערביות בחיפה, הסיע נוסעים מהקריות באוטובוס משוריין עד צומת הצ'ק פוסט, וממנו להדר הכרמל ובחזרה. בתחילת שנות ה-40 עסק ארנסט בלילות בהעברת עולים בלתי לגליים. שליטתו בשפה האנגלית סייעה לו בתקשורת שבין הקואופרטיב והמשטרה הבריטית. הוא סיפר לימים, כי באותה תקופה הוא נשלח לאסוף מעפילים שהגיעו לחוף הים בנהריה. המעבר דרך העיר עכו היה מסוכן מאד בגלל החשש מירי של הערבים על האוטובוס. בזכות קשריו עם הבריטים זכה בליווי משטרתי מהגשר על נחל נעמן (בכניסה הדרומית לעכו) עד נהריה ובחזרה. ארנסט עשה את רוב שנות עבודתו כנהג בחברת "אגד". לארנסט ולוטה נולדו שלוש בנות. ארנסט נפטר ב-25.8.1985.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
