לוקה (לאה) וקס לבית פילאר הייתה אשת התנועה הרוויזיוניסטית, לוחמת האצ"ל, ציירת ופסלת ישראלית ויקירת העיר תל אביב. לוקה נולדה בשנת 1912 בעיירה צ'חאנוב שבפולין לרבקה ויוסף כהנא. בבגרותה למדה פסיכולוגיה בוורשה ושם פגשה את בעלה ישראל וקס, שהיה מזכירו של זאב ז'בוטינסקי. בספרייתה של לוקה נשמרה גלופת עטיפת הספר 'שמשון' פרי עטו של ז'בוטינסקי, שישראל וקס תרגם ליידייש. הם נישאו בשנת 1934 וחודש לאחר מכן עלו לארץ-ישראל. הם התגוררו בתל אביב ברחוב שינקין 74, ושם נולד בנם אברהם עוזי (1937). סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה (1939) נסעה לוקה עם בנה עוזי בן השנתיים לבקר את הוריה בעיר לודז' שבפולין. באחד בספטמבר, בעת שכוחות גרמניה פלשו לפולין, לוקה הצליחה לשוב לארץ ישראל בזכות דרכונה הארצישראלי. היא ובנה הפליגו באנייה האחרונה שעזבה את חופי פולין לארץ ישראל. הוריה של לוקה, אחיותיה ואחיה ורוב בני משפחתה נספו בשואה. בשנת 1944 כאשר הכריז מנחם בגין, מפקד האצ"ל על חזרה למאבק חמוש בשלטונות המנדט הבריטי, הפכה דירתה של משפחת וקס בתל אביב למקום התכנסות ומסתור לחברי האצ"ל. בבית המשפחה ערך מנחם בגין פגישה עם משה סנה, אז ראש המפקדה הארצית של ההגנה. הפגישה נערכה ביוזמת דוד בן גוריון, במטרה לשכנע את בגין להפסיק את פעולות האצ"ל נגד השלטון הבריטי. המטרה נכשלה. מלבד המפגש עם סנה, היו בבית וקס מפגשים נוספים עם יהודים ולא יהודים, ביניהם: נתן ילין-מור (מראשי לח"י), יצחק גרינבוים (חבר הנהלת הסוכנות היהודית ולימים שר הפנים), חורחה גרסיה גרנדוס וחברי ועדת האו"ם המיוחדת לחקר בעיית ארץ-ישראל (UNSCOP) וכן עיתונאים זרים. בנוסף לזאת שימשה תיבת הדואר של המשפחה תא דואר של מטה האצ"ל: את המכתבים ששלשלו אליה חברי המטה היה חיים לנדאו (ראש המטה) אוסף כשעבר במקום, כמעט מדי יום. את המעטפות שנועדו לארגון היו מסמנים בנקודה קטנה בצד, להבדילן ממכתבי משפחת וקס. כששאלו את לוקה וקס אם אינה פוחדת ממאסר, ענתה כי אחרי שאיבדה את משפחתה בשואה היא הפסיקה לפחד. לאחר מותו של ישראל בעלה בשנת 1991, פנתה לוקה וקס ללימודים וליצירה בציור ובפיסול. עבודות הפיסול שלה מתארות זיכרונות ילדות ונעורים במזרח אירופה טרם השואה. לדבריה היא רצתה לשמר את דמותם של היהודים והעולם היהודי שחרב (עולם העיירה, ה'שטעטל'): "את אורח חייהם, את עיסוקיהם ומלאכתם (חייט, אופה, חלבן וסנדלר), את תלמידי החכמים, יהודים מתפללים, נשים מדליקות נרות, בעלי מקצועות שונים, שדכנים ודמויות יהודיות נוספות". מרבית פסליה עשויים מחימר ומברונזה, וכן גם ציירה בצבעי שמן. בשנת 1998 קיבלה לוקה אות יקירת העיר תל אביב-יפו. עוד זכתה בפרס בגין לשנת תשס"ב- 2001 על פעילותה במחתרת כנגד השלטון הבריטי, יצירתה האמנותית והנצחת זכר הנספים בשואה באמנותה. במסיבת יום הולדתה המאה, מוקפת בחברים וידידים, אמרה וקס: "אני יהודייה בת אלפיים"! (משפט זה היה כותרת לתערוכה מיצירותיה). לוקה וקס נפטרה באוקטובר 2013, והיא בת 101.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
