אוסף ליאוניד דולז'נסקי

ד"ר ליאוניד דולז'נסקי התמחה בצילומים מיקרוסקופיים לצורכי עבודתו המדעית, ומלאכת הצילום שימשה לו גם כתחביב בשעות הפנאי. הוא הותיר אחריו אלבומים רבים עם תמונות המנציחות מבנים, אתרים ארכאולוגיים, נופים ודמויות ססגוניות מהאתרים שבהם ביקר כתייר. מתוך אלו, רק מיעוט מצומצם של תצלומים מנציחים אתרים בארץ ישראל, כשהמכנה המשותף שלהם הוא קומפוזיציות ארכיטקטוניות מעניינות בירושלים ובעתלית (תצלומים של אתרים שצולמו בעת מסעותיו בחו"ל לא יובאו כאן). ליאוניד דולז'נסקי נולד ליעקב ולמרים ב-2.9.1898 בייקטרינוסלב שברוסיה. הוא עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1920, אך ב-1921 יצא ללמוד רפואה באוניברסיטת ברלין ובה הוסמך לרופא ב-1925. בשנים 1928-1926 עבד במכון הביולוגי ע"ש הקיסר וילהלם בברלין וב-1928 הוזמן לעבוד במכון פסטר בפאריס, ושם ביצע שורה של מחקרים ביו-רפואיים. בשנת 1931 מונה לאסיסטנט במכון לפתולוגיה באוניברסיטת ברלין, והיה אחראי על המחלקה לציטולוגיה ניסויית. לאחר עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 הוא נעצר יחד עם רופאים נוספים. בזכות רופא קנדי, שסרב להשתחרר אם לא ישוחררו גם חבריו, שוחררו הרופאים ממעצר - בהתערבות השגריר הקנדי. באוגוסט 1933 נאלץ לעזוב את משרתו בברלין והחל משנת 1934 עבד במכון הביולוגי שבקופנהגן. בשנת 1935 חזר לארץ ישראל והשתקע בירושלים. הוא הקים וניהל את המחלקה ל'פתולוגיה ניסיונית' (ניסויית), במסגרת המעבדות לחקר הסרטן באוניברסיטה העברית. בין השנים 1935 ו-1939 שכנה המחלקה ב'בית הבריאות ע"ש נתן ולינה שטראוס', סמוך לשכונת מאה שערים, ולאחר מכן בבניין רטנוף שעל הר הצופים. כישרונותיו הארגוניים והמדעיים, כמו גם חריצותו ומסירותו, סייעו לו בהקמת המחלקה ובביצוע עבודתו המדעית שבה היה שקוע מבוקר עד ליל. ב-1936 הצטרף לארגון ה'הגנה' והשתתף בשמירה במהלך מאורעות המרד הערבי (1939-1936), וכך עשה גם בימי מלחמת העצמאות. במהלך מלחמת העולם השנייה העמיד ד"ר דולז'נסקי, כראשי מחלקות אחרות באוניברסיטה העברית, את מעבדתו לשרות הצבא הבריטי. הדבר התבטא באירוחם של קציני רפואה מהצבאות הבריטי והניו-זילנדי וכן של פתולוגים בריטיים במחלקתו. בנוסף, מעבדתו נרתמה - בהתנדבות - להכנת חומרי רפואה ולהספקתם לבתי חולים צבאיים עבור טיפול בחיילים פצועים. הניתוק ממעבדתו בהר הצופים במלחמת העצמאות הסב לו מורת רוח רבה, אך הוא התנחם בעבודה ספרותית ובנגינה בפסנתר. הוא לא נטל חלק בכל פעילות חברתית או פוליטית, פרט להבעת דעתו בדבר חשיבותה של ידידות יהודית-ערבית. ‏יחד עם זאת, היה מבקר חריף וקפדן ולחם בכל מה ומי שפגעו לתחושתו בזכויותיו ובהשקפותיו הבסיסיות. כשהחלו ההכנות לקראת פתיחת הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית הצטרף לצוות המצומצם של ועדת ההיגוי לתכנונה - אך לא זכה לראות, כמו שני חבריה הנוספים, בהתממשות חזונם (פירוט נוסף להלן). ב-13.4.48, הותקפה השיירה בה נסע ד"ר דולז'נסקי בדרכה להר הצופים ("שיירת הדסה"). אשתו ורה הזהירה אותו באותו בוקר מפני הסכנה הצפויה, אך הוא לא שעה לאזהרותיה ויצא לדרך בה הוא וחבריו איבדו את חייהם. הניח אחריו את רעייתו ורה ואת בתו פני (רינה, פאניה). הבת פני דולז'נסקי החליטה להמשיך בדרכו ולימים הייתה לפרופסורית במחלקה לרפואה ניסויית וחקר הסרטן בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית - מחלקה שצמחה מתוך המחלקה לפתולוגיה ניסיונית, שהקים אביה. נפילתו של ד"ר דולז'נסקי בשיירה להר הצופים - הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח' ג'ראח הערבית ועם פרוץ מלחמת העצמאות ב-30.11.1947 התנועה להר הצופים הוגבלה לשיירות שאובטחו על ידי הצבא הבריטי. ביום ד' ניסן התש"ח, 13 באפריל 1948, בשעה 9:00 בבוקר יצאה ממבני המרכז הרפואי ברחוב הסולל (כיום החבצלת) שיירה המונה רופאים ואחיות וכן מרצים ותלמידי אוניברסיטה וכמה אזרחים. זאת לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. בשעה 9:45 עלה הרכב המוביל על מוקש בעיקול הכביש בשכונת שייח ג'ראח והשיירה הותקפה בידי ערבים חמושים. חמישה כלי רכב הצליחו להימלט, אך משוריין ליווי, אמבולנס ושני אוטובוסים נלכדו וספגו מטח כבד של אש מקלעים, על אף שהניפו דגל לבן. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום נמנעו מסיוע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. ניסיונות החילוץ של כוחות הפלמ"ח לא צלחו, ושבעים ושמונה מנוסעי השיירה נהרגו בה. בין הנספים היו שלושת חברי ועדת ההיגוי לתכנון בית הספר לרפואה העתידי: ד"ר ליאוניד דולז'נסקי, ד"ר חיים יסקי, מנהל בית החולים "הדסה" (ראה את אלבומו - (YBZ.0793, וד"ר משה בן-דוד מהאוניברסיטה העברית, מזכיר ועדת הפיתוח של בית הספר לרפואה (ראה את אלבומו - YBZ.0772). קראו עוד