ראשיתה של הקהילה היהודית באפגניסטן על פי המסורת בגלות אשור (720 לפנה"ס) ובגלות בבל (560 לפנה"ס). מרכזי התיישבות יהודית גדולים היו בערים: מרב, באלך, קאבול, נישאפור, גאזני ובהראת. בהראת הייתה קהילה יהודית גדולה, יהודיה היו קרובים לבני יהדות איראן בגלל קרבתם הגאוגרפית אליהם. בשנת 1840 הגיעו אל העיר כמאתיים משפחות מהעיר משהד שבאיראן לאחר שנאנסו להתאסלם שם. מסיבות שונות עזבו יהודים רבים את הקהילה במהלך השנים ועד אמצע המאה ה-20 נעלמה הקהילה היהודית בעיר כמעט כליל. יהודים רבים היו פעילים במסחר בכותנה ומשי והתמחו בעיקר בצביעת בדים. היהודים השתמשו בעברית בתפילה ובלימודי הדת, ואילו שפת היומיום הייתה פרסית-יהודית, אשר לה כמה דיאלקטים. יהודי הראת דיברו בניב אחד, העיקרי, ואילו ליהודי משהד היה וקבול היו ניבים ייחודיים להם. יהודים רבים עזבו את אפגניסטן במחצית הראשונה של המאה העשרים, וחלקם עלה לישראל, אך באופן רשמי, רק בשנות ה-1950 היהודים הורשו לעזוב את אפגניסטן. כל פעילות ציונית הייתה אסורה לחלוטין ורק מסוף שנת 1951 הותרה עלייה לישראל. עד 1967 עלו לישראל כ-4,000 יהודים אפגאניים. אוסף הפריטים, שתצלומיהם מובאים כאן, נמצאים ברשותו של שלמה חיים בצלאל (במקור בצל) יליד הראת. שלמה חיים נולד בינואר 1944 ועלה לישראל בשנת 1955 עם בני משפחתו: הוריו אג'אן אלישע ואמו רחל לבית אהרון, יחד עם בנימין אחיו וברוכה אחותו. עם עלייתם לישראל הם שוכנו במעברת כפר גבירול ('אל-קוביבה') בסמוך לרחובות. בין יתר עיסוקיו שלמה עוסק בחקר קהילת יוצאי אפגניסטן. באוסף תמונות שלפנינו: בגד לתינוק, קמע ליולדת, מפת שולחן, מפה לכיסוי חלות שבת, פמוט, בגד להידור טלית, כובע אופנתי, שטר נישואין, כתובה, דפים מתוך מכלל- מילון בכתב ידו של בן המשפחה יקותיאל בצל למילים לא מובנות מהמשנה מהשפה העברית לצד תרגומם לפרסית יהודית ועוד.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית