קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

אוסף מקס קליין

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט

מקס קליין (Max Klein) נולד בשנת 1885, התגורר בווינה והיה בעל המפעל הגדול ביותר לייצור נעליים בממלכה האוסטרו-הונגרית. במפעל שלו עבדו כשבע מאות פועלים וקצב הייצור בו היה של כאלפיים זוגות נעליים ביום. בחודשי הקיץ בשנת 1924 התבקש על ידי הסניף הווינאי של "המשרד הארץ ישראלי" ו"קרן היסוד", לצאת לארץ-ישראל במטרה להעריך את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בה. בין השאר בחן את משאבי הטבע בים המלח ובהתיישבות העובדת, את האפשרות להקמת מפעלי תעשייה ועוד. רשמיו ותמונות שצילם בביקורו זה מוצגים באוסף זה (ראה בהמשך בסיפורו של האלבום). מקס קליין הגיע לבדו לנמל חיפה באונייה "אוגוסטוס" (3 בפברואר 1933). שנה לאחר עלייתו (1934) פתח בירושלים, יחד עם עולים חדשים נוספים, מפעל לייצור נעליים - "נעלי ארצנו" (המפעל שכן ברחוב כתב סופר בשכונת גבעת שאול). המפעל אמור היה לייצר כ-45,000 זוגות נעליים בשנה, אולם החובות הכבדים אליהם נקלעו הבעלים הפרטיים של המפעל איימו על המשך קיומו. במהלך שנת פעילותו הראשונה (1935) נאלצו הבעלים להפוך את המפעל לקואופרטיב בבעלות עובדיו. כתוצאה מהשינוי החל המפעל לשגשג. הועסקו בו שישים פועלים ובכל שבוע יוצרו בו כאלפיים זוגות נעליים. גורלו של מקס קליין נותר עלום לאחר שנפסקה פעילותו בבית החרושת. סיפורו של אלבום: מקס קליין ביקר בקיבוצים, במושבים ובמושבות (נהלל, בית אלפא, עין חרוד, דגניה, פתח תקווה, נחלת יהודה וזיכרון יעקב) בערים (חיפה, יפו, תל אביב, וירושלים), באתרי תיירות (יריחו, בית לחם וחברון), וכמו כן בחן את משאבי הטבע שבים המלח. ב-11 ביוני 1924, לאחר שובו לווינה, נשא הרצאה בפני חברי אגודת המהנדסים והאדריכלים בעיר תחת הכותרת: "האפשרויות להקמת תעשייה בפלשתינה". בהרצאה זו סקר את הנתונים הדמוגרפיים, פרט את מגוון הפעילויות הכלכליות (בעיקר החקלאיות), עליהן עמד במהלך ביקורו, פוטנציאל הפיתוח והמלצות מעשיות להשקעה. את הרצאתו זו סיים במשפט: "גם פלשתינה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות!". לרגל הרצאתו זו הופק אלבום תצלומים שבצידו האחד תצלום מפלשתינה ובצידו האחר סקירה כלכלית. על תעשיית הנעליים, התחום שהיה קרוב לליבו, רשם: "בעניין תעשיית הנעלים, ואמרתי זאת כבר, הזמן להעברת מפעלים עדיין לא בשל. לעומת זאת, בתעשיות העור הזמן כבר מתאים להעברת מפעלים לפלשתינה. אין שם כלל תעשיית עור, וכל סוגי העור מיובאים. פרט לעור המיועד לנעלי בית, המיוצר על ידי ערבים בעבודת יד פרימיטיבית ביותר. יש גם ירידה בכמות עורות מבקר ופרוות עזים, כך שיש מקום להתחיל בייצור עורות גפה לנעליים. עד שהמפעל ייכנס להילוך גבוה ויתחיל לשגשג, יהיה מקום להקים גם מפעל לעורות של סוליות. כאן קיבלתם עצה מעשית". (מקס קליין, יישם בעצמו את ההמלצה עשר שנים מאוחר יותר). כל תוכנה של ההרצאה רוכז באלבום, שבו הודבקו תצלומים על צדו האחד של כל דף ואילו בצדו האחר עמודים מודפסים של טקסט ההרצאה. האלבום עצמו נתרם לארכיון של 'המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית', שבפארק התעשייה תפן ע"י הפזמונאי דן אלמגור, שהעיד כי אינו זוכר כיצד התגלגל לידיו. האלבום הועמד לרשות ארכיון התצלומים של יד בן-צבי ע"י המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית, תפן. מן הראוי לציין, שעותקים זהים של האלבום שמורים גם בספרייה הלאומית וגם בארכיון הציוני המרכזי, ואילו עותק נוסף נמכר במכירה פומבית על ידי 'קדם בית מכירות'.

סימול
IL-INL-YBZ-1088
סימול מקורי
יד יצחק בן צבי;YBZ.1088
תאריך
01/01/1924-31/12/1924
היקף
132 פריטים.
מיקום
  • יד יצחק בן צבי
כותר אוסף מקס קליין.
הערות אוסף זה קוטלג על ידי צוות יד יצחק בן צבי החל מ-01/04/2020 ועד 31/07/2020
מתוך יד יצחק בן צבי
רמת התיאור Fonds Record
קרדיטים רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל. This bibliographic record is part of the Israel Archive Network project (IAN) and has been made accessible thanks to the collaborative efforts of the Yad Ben Zvi Archive, the Ministry of Jerusalem and Heritage and the National Library of Israel.
מספר מערכת 997009628328105171