audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל ברוך עבדללה עזרא
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר צורי גואלי יה
מעגל השנה לכל עת;שמחת תורה / שמיני עצרת
מעגל החיים בר מצווה;ברית מילה ;הולדת הבת;חתונה
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • צוּרִי – כינוי לה', מלשון סלע. הכינוי הזה לה' מופיע בדרך כלל בהקשר של ישועה ומתן מחסה: אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי (שמואל ב כב, ג), ועוד.
    • צוּרִי גוֹאֲלִי יָהּ – הצירוף מוכר מהפסוק בתהלים (יט, טו), החותם את תפילת העמידה: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.
    • וְהָחֵשׁ פְּדוּת יַעֲלָה יְפֵהפִיָּה – מהר לגאול ולהביא הצלה לעם ישראל, המכונה יַעֲלָה יְפֵהפִיָּה.
    לְבִיָּה: לביאה.
    • יוֹשְׁבָה בְּרֹב פַּחַד בֵּין שִׁנֵּי לְבִיָּה – היעלה מתוארת כמצויה ממש בין שיני הלביאה, אומות העולם, והיא חרדה על נפשה, עומדת להיטרף, זקוקה להצלה מיידית.
    • הוֹצִיאָה לָרְוָיָה – הוצא אותה למקום רווי, מושקה דיו. אם הגלות מדומה לבור, מקום צחיח, מקום סכנה, כי אז הגאולה מדומה למקום של מים חיים.
    • שָׂרִים רְדָפוּהָ – אומות העולם, כדי להזיק לה.
    • פַּח טָמְנוּ – שמו מכשול, עפ"י האמור בתהלים (קמ, ו): טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי... מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי...
    • בִּצְדִיָּה – במחשבה מכוונת, בכוונה רעה. בעיר מקלט ישנה הבחנה בין מי שהרג בכוונה – וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת, לבין מי שהרג בשוגג –וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה (במדבר לה, כ–כב).
    • בַּת נְדִיבִים – כנסת ישראל, המכונה כך בשיר השירים (ז, ב): מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב.
    • לְאָמָה נָכְרִיָּה – כנסת ישראל ניתנה ביד אומות העולם, המכונות אמה נכריה, על שם הגר, אם ישמעאל.
    • רִיבָה יְרִיבֶיהָ – שלם ליריביה, לאויביה, את המגיע להם. בדרך כלל מופיע הביטוי "ריב" במשמעות של דין ומשפט לגויים ותשלום על העוול שעשו לישראל: ...וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ... (ישעיהו מט, כה), ועוד.
    • רַב הָעֲלִילִיָּה – רב המעשה. כינוי זה נאמר אף הוא בהקשר של עשיית דין עם בני אדם על מעשיהם: גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו (ירמיהו לב, יט).
    • וְתֵן הַדְרַת טִירָתָם לְשַׁמָּה וּשְׁאִיָּה – שמה ושאיה משמשות במקרא בלשון הרס וחורבן. לשון הדין עם האויבים ממשיך, ומתבסס על בקשת משורר תהלים אודות שונאיו: שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב" (תהלים סט, כה–כו).
    • חִישׁ וּבַשֵּׂר – מהר לבשר.
    • סֹעֲרָה – נודדת ממקום למקום ואינה מוצאת מנוח.
    • עֲנִיָּה – אומללה, מדוכאת, מושפלת.
    • סֹעֲרָה עֲנִיָּה – כך מכונה כנסת ישראל בפי ישעיהו הנביא באחת מנבואות הנחמה שלו (נד, יא): עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.
    • הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה – התנתקי מהכבלים שבהם שבוי צווארך (מוסרות הם מוטות הקשורים בחבלים אל צווארי הבהמה). השיבוץ לקוח מקריאתו של הנביא ישעיהו (נב, ב) לישראל: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן.
    • לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים – קריאה לקב"ה שלא יביט בלא מעשה, כאשר בוגדים, אומות העולם, פוגעים בישראל.
    • נִצְּלוּ אֶת עֶדְיָהּ – נִצְּלוּ מלשון הורידו. אומות העולם כמו מורידים את תכשיטיה של היעלה היפהפיה, משפילים אותה. לאחר מעשה העגל נדרשו ישראל להוריד את תכשיטיהם: וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ד–ה).
    • עוֹלֵלוֹת – פרי בוסר של הגפן הנשאר לאחר הקטיף.
    • לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלֵלוֹת בְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה - דימוי לפגיעה הקשה שפוגעים האויבים בישראל – עד כדי כך השחיתו בישראל (באדמותיה, או בעם עצמו) שאפילו את פרי הבוסר שאמור להישאר על הגפן הם לקחו. דימוי זה מופיע בהקשר של פורענות המנובאת לאדום: לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת... אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת... (ירמיהו מט, ז-ט).
    • בָּאָה בְּמַעֲמַקֵּי בּוֹר – הבית כולו מבוסס על דימויים של היטלטלות בים וסכנת טביעה ממשמשת ובאה. בדומה לדבריו של המשורר בתהלים (סט, ב–ג): הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.
    • וּבְגַלֵּי יָם תְּלָאָה תְּסֹעֵר כָּאֳנִיָּה – היעלה תהיה בצרה (תלאה) בעת שתטולטל כאניה בגלי ים סוער.
    • הִכָּה בְּחֶרְפָּה לֶחֱיָהּ – לא רק מכה סובלת היעלה מהאויב, אלא גם עלבון על המכה.
    • רַב חַבּוּרָה – מכה רבה.
    • חַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה – פגיעה בכל הגוף. דימוי זה נאמר על ישראל החוטאים: מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה... (ישעיהו א, ו).
    • מַדּוּעַ נְטַשְׁתָּהּ בְּשִׁבְיָהּ – הנטישה על ידי ה' מובילה היישר לפגיעת האויב בישראל, כפי שמתאר ירמיהו (יב, ז): עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ.
    • הוֹמִיָּה – הומה, נוהמת, משמיעה קולות של כאב וצער.
    • הֲלִיכוֹת בֵּית חֶמְדָּתָהּ עֵינֶיהָ צוֹפִיָּה – עיניה משקיפות וצופות על הדרך לבית המקדש, אליו היא מצפה ומייחלת. הלשון עפ"י משלי (לא, כז): צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
    • שׁוּבָה שְׁבוּת עִירָהּ... וּגְאַל עַמָּהּ כְּקֶדֶם – בקשה לחידוש הימים כקדם. שְׁבוּת היא השבה למצב הקודם, האיתן. כמו למשל בעמוס (ט, יד–טו): וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת... וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, ובמקומות נוספים בנביאים.
    • וּבֵית מַאֲוַיָּהּ – הבית שאליו היא מתאווה, בית המקדש.
    • בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה – בנחישות, בחוזקה, כפי שמתוארת הגאולה ממצרים: ...וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים... (דברים ד, לד).
    • גָּדֵר הַדְּחוּיָה – ישראל מדומה לגדר שנדחתה ממעמדה הזקוף והיא נוטה ליפול. הביטוי לקוח מתהלים (סב, ד): תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?