audio items
snunit
Back to search results

צורי גואלי יה

Enlarge text Shrink text
Play songs in order
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל ברוך עבדללה עזרא
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
  • 5.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
Play songs in order
playerSongImg
Title צורי גואלי יה
Cycle of the Year לכל עת;שמחת תורה / שמיני עצרת
Cycle of Life בר מצווה;ברית מילה ;הולדת הבת;חתונה
Language עברית

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS
Piyut Interpretation

  • • צוּרִי – כינוי לה', מלשון סלע. הכינוי הזה לה' מופיע בדרך כלל בהקשר של ישועה ומתן מחסה: אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי (שמואל ב כב, ג), ועוד.
    • צוּרִי גוֹאֲלִי יָהּ – הצירוף מוכר מהפסוק בתהלים (יט, טו), החותם את תפילת העמידה: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.
    • וְהָחֵשׁ פְּדוּת יַעֲלָה יְפֵהפִיָּה – מהר לגאול ולהביא הצלה לעם ישראל, המכונה יַעֲלָה יְפֵהפִיָּה.
    לְבִיָּה: לביאה.
    • יוֹשְׁבָה בְּרֹב פַּחַד בֵּין שִׁנֵּי לְבִיָּה – היעלה מתוארת כמצויה ממש בין שיני הלביאה, אומות העולם, והיא חרדה על נפשה, עומדת להיטרף, זקוקה להצלה מיידית.
    • הוֹצִיאָה לָרְוָיָה – הוצא אותה למקום רווי, מושקה דיו. אם הגלות מדומה לבור, מקום צחיח, מקום סכנה, כי אז הגאולה מדומה למקום של מים חיים.
    • שָׂרִים רְדָפוּהָ – אומות העולם, כדי להזיק לה.
    • פַּח טָמְנוּ – שמו מכשול, עפ"י האמור בתהלים (קמ, ו): טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי... מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי...
    • בִּצְדִיָּה – במחשבה מכוונת, בכוונה רעה. בעיר מקלט ישנה הבחנה בין מי שהרג בכוונה – וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת, לבין מי שהרג בשוגג –וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה (במדבר לה, כ–כב).
    • בַּת נְדִיבִים – כנסת ישראל, המכונה כך בשיר השירים (ז, ב): מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב.
    • לְאָמָה נָכְרִיָּה – כנסת ישראל ניתנה ביד אומות העולם, המכונות אמה נכריה, על שם הגר, אם ישמעאל.
    • רִיבָה יְרִיבֶיהָ – שלם ליריביה, לאויביה, את המגיע להם. בדרך כלל מופיע הביטוי "ריב" במשמעות של דין ומשפט לגויים ותשלום על העוול שעשו לישראל: ...וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ... (ישעיהו מט, כה), ועוד.
    • רַב הָעֲלִילִיָּה – רב המעשה. כינוי זה נאמר אף הוא בהקשר של עשיית דין עם בני אדם על מעשיהם: גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו (ירמיהו לב, יט).
    • וְתֵן הַדְרַת טִירָתָם לְשַׁמָּה וּשְׁאִיָּה – שמה ושאיה משמשות במקרא בלשון הרס וחורבן. לשון הדין עם האויבים ממשיך, ומתבסס על בקשת משורר תהלים אודות שונאיו: שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב" (תהלים סט, כה–כו).
    • חִישׁ וּבַשֵּׂר – מהר לבשר.
    • סֹעֲרָה – נודדת ממקום למקום ואינה מוצאת מנוח.
    • עֲנִיָּה – אומללה, מדוכאת, מושפלת.
    • סֹעֲרָה עֲנִיָּה – כך מכונה כנסת ישראל בפי ישעיהו הנביא באחת מנבואות הנחמה שלו (נד, יא): עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.
    • הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה – התנתקי מהכבלים שבהם שבוי צווארך (מוסרות הם מוטות הקשורים בחבלים אל צווארי הבהמה). השיבוץ לקוח מקריאתו של הנביא ישעיהו (נב, ב) לישראל: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן.
    • לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים – קריאה לקב"ה שלא יביט בלא מעשה, כאשר בוגדים, אומות העולם, פוגעים בישראל.
    • נִצְּלוּ אֶת עֶדְיָהּ – נִצְּלוּ מלשון הורידו. אומות העולם כמו מורידים את תכשיטיה של היעלה היפהפיה, משפילים אותה. לאחר מעשה העגל נדרשו ישראל להוריד את תכשיטיהם: וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ד–ה).
    • עוֹלֵלוֹת – פרי בוסר של הגפן הנשאר לאחר הקטיף.
    • לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלֵלוֹת בְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה - דימוי לפגיעה הקשה שפוגעים האויבים בישראל – עד כדי כך השחיתו בישראל (באדמותיה, או בעם עצמו) שאפילו את פרי הבוסר שאמור להישאר על הגפן הם לקחו. דימוי זה מופיע בהקשר של פורענות המנובאת לאדום: לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת... אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת... (ירמיהו מט, ז-ט).
    • בָּאָה בְּמַעֲמַקֵּי בּוֹר – הבית כולו מבוסס על דימויים של היטלטלות בים וסכנת טביעה ממשמשת ובאה. בדומה לדבריו של המשורר בתהלים (סט, ב–ג): הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.
    • וּבְגַלֵּי יָם תְּלָאָה תְּסֹעֵר כָּאֳנִיָּה – היעלה תהיה בצרה (תלאה) בעת שתטולטל כאניה בגלי ים סוער.
    • הִכָּה בְּחֶרְפָּה לֶחֱיָהּ – לא רק מכה סובלת היעלה מהאויב, אלא גם עלבון על המכה.
    • רַב חַבּוּרָה – מכה רבה.
    • חַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה – פגיעה בכל הגוף. דימוי זה נאמר על ישראל החוטאים: מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה... (ישעיהו א, ו).
    • מַדּוּעַ נְטַשְׁתָּהּ בְּשִׁבְיָהּ – הנטישה על ידי ה' מובילה היישר לפגיעת האויב בישראל, כפי שמתאר ירמיהו (יב, ז): עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ.
    • הוֹמִיָּה – הומה, נוהמת, משמיעה קולות של כאב וצער.
    • הֲלִיכוֹת בֵּית חֶמְדָּתָהּ עֵינֶיהָ צוֹפִיָּה – עיניה משקיפות וצופות על הדרך לבית המקדש, אליו היא מצפה ומייחלת. הלשון עפ"י משלי (לא, כז): צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
    • שׁוּבָה שְׁבוּת עִירָהּ... וּגְאַל עַמָּהּ כְּקֶדֶם – בקשה לחידוש הימים כקדם. שְׁבוּת היא השבה למצב הקודם, האיתן. כמו למשל בעמוס (ט, יד–טו): וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת... וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, ובמקומות נוספים בנביאים.
    • וּבֵית מַאֲוַיָּהּ – הבית שאליו היא מתאווה, בית המקדש.
    • בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה – בנחישות, בחוזקה, כפי שמתוארת הגאולה ממצרים: ...וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים... (דברים ד, לד).
    • גָּדֵר הַדְּחוּיָה – ישראל מדומה לגדר שנדחתה ממעמדה הזקוף והיא נוטה ליפול. הביטוי לקוח מתהלים (סב, ד): תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה.


Have more information? Found a mistake?