ר' יהודה הלוי
רבי יהודה הלוי (ריה"ל), או בשמו הערבי אבו אלחסן בן שמואל הלוי (11411075 לערך), היה משורר ופילוסוף, ולפרנסתו עסק במסחר ורפואה. היה מגדולי משוררי "תור הזהב" בספרד, ויצירתו כוללת כאלף פיוטים ושירים. יצירתו העיונית המרכזית היא ספר "הכוזרי", או בשמו המלא: "ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה".
שירת ריה״ל זכתה להכרה מלאה מיד עם הופעתה בימי נעוריו. על גדולתו כמשורר הכריז לא אחר מאשר משה אבן עזרא, "הסלח", שנחשב בשעתו ראש וראשון למשוררי ספרד. ולא רק בחייו כך, אלא לאורך כל הדורות כולם, שרו לו שירי תהילה. מאז הופיע בשמי השירה העברית, ביקשו רבים וטובים לעמוד על קסמה המיוחד של שירתו, שהשפעתה ניכרת עד ימינו אלה. כך כתב עליו בימינו החוקר פרופ' עזרא פליישר: ״כשאתה קורא בפיוטי ריה״ל יש שאתה נגרר אחרי התנועה המופלאה הזאת כמו אחרי כישוף, אתה שוכח את המלים ואת משמעותן, את הרעיונות שהן מבקשות לגלם, ואתה מקשיב רק למלודיה העילאית, הערטילאית, של הצלילים המתמזגים זה בזה בהרמוניה שכמו אינה מן העולם הזה״.
שירתו עוסקת בקודש וחול, ויש בה קינות, סליחות, פיוטים לשבת ולמועדים ושירי אהבה, חתונה ויין. פיוטיו הופכים, כבר בדורו, לחלק ממחזור התפילה של קהילות רבות במזרח ובמערב. מקום מרכזי יש בשירתו לשירי ציון. שירו "ציון הלא תשאלי", זכה להעמיד דגם פיוטי בעל סממנים מובחנים, המכונה "צִיוֹנִים". עשרות פייטנים מאוחרים לריה"ל, לרבות כאלה שחיו בתרבויות שירה שונות ורחוקות משלו בזמן ובמקום, חיברו קינות המחקות אותו בתוכן ובצורה.
געגועיו לציון לא נתנו לו מנוח, והוא החליט לעלות לארץ ישראל. כמו "החבר", בספרו "הכוזרי", שגמר אומר בלבו בסוף הספר לעלות לירושלים. הוא יצא למסע וחנה בתחילה במצרים. משם הפליג לארץ ישראל. לא ידוע לנו מה עלה בגורלו, מתי נפטר והיכן הוא קבור. מקורות מוקדמים מספרים שהגיע לא"י, אגדה מאוחרת מספרת שמצא את מותו בשערי ירושלים מידי פרש מוסלמי שלבש קנאה מדבקותו של ריה""ל באדמת ירושלים.
