אשר אימתך באראלי אומן / עכשווי - ישראל / עקיבא נתן
עכשווי - ישראל
להאזנה|
יפה נוף / ר' יהודה הלוי יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב לְךָ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרַב וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים עַד אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵךְ וְיִתְעָרָב דְּרַשְׁתִּיךְ וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם צְרִי גִּלְעֲדֵךְ נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרַב |
|
"'כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ' (תהלים קב, טו) - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תיבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה". כך חותם ר' יהודה הלוי, אוהבה הגדול של ציון, אליה נכסף וערג - את ספרו הפילוסופי "הכוזרי". שירי אהבה רבים כתב ריה"ל לציון וזהו אחד המפורסמים שבהם. הכותרת בראש השיר אומרת: "ולוֹ (=שיר זה כתב) בהיותו בדרך לירושלים" - אולי היתה זו הדרך הממשית של מסעו הראשון או האחרון אליה ואולי "בהיותו בדרך לירושלים" היא מצבו הנפשי - שכל מהותו היא ההשתוקקות לציון והערגה אליה, וכך, כל חייו היה נוסע אליה - בהקיץ ובחלום. |
| • יְפֵה נוֹף - ירושלים וציון, עפ"י תהלים מח, ג: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. נוף הוא הענפים הגבוהים שבאילן ופה משמש גם כלשון גובה - הר ציון שנראה למרחוק. • מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל - שכל יושבי תבל ששים ושמחים בה. זהו שינוי קל מהפסוק המובא לעיל - לא רק משוש כל הארץ, אלא משוש תבל. • קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב - עירו של המלך, הן מלכו של עולם מלך מלכי המלכים והן מלך בשר ודם, כדוד, על דרך האמור בישעיהו (כט, א) על ירושלים: • לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי - אלייך אני מתגעגע ונכסף, על דרך הכתוב בתהלים פד, ג: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'. • מִפַּאֲתֵי מַעְרָב - ספרד, שהיא במערבו של העולם ושם ישב המשורר. השימוש במילה פַּאֲתֵי מדגיש ומעצים את תחושת המרחק שלו מירושלים - לא רק שירושלים במזרח והוא במערב, אלא הוא אף מצוי בקצה, בפינה הרחוקה של אותו מערב. • הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר - רבים רחמי עלייך והם כמו צורבים אותי, מציפים את לבי ברגש חם. נִכְמָר מלשון נצרב, מתחמם. הלשון על פי הכתוב בבראשית מג, ל: וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת... • כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם - אזכור ימים מקדם, ימי תפארתך. וגם הדהוד לציון, השוכנת במזרח. כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה - השכינה, שעל פי המדרש, גלתה עִם עַם ישראל. • וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב - המקדש שחרב. • וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים - עפ"י הדימוי של הוצאת בני ישראל ממצרים בידי ה' (שמות יט, ד): אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. • עַד אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב - כאשר אשק את אדמתך, דמעותי יתערבו בעפרך. • דְּרַשְׁתִּיךְ - אותך אני מבקש ואלייך אני מייחל. • וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ - גם אם מלכך אינו מצוי בתוכך - הן השכינה והן מלכות דוד. • וְאִם בִּמְקוֹם צְרִי גִּלְעֲדֵך - עפ"י חז"ל צרי הוא מין שרף שנוטף מעצי הקטף ושימש לרפואה. עץ קטף מזוהה עם הלִבְנֶה הרפואי וגדל כנראה בארץ הגלעד. המשורר מעמיד כאן דימוי של חיים מול מוות - גם אם במקום תרופות המחיות את האדם... • נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב - מצויים בעלי חיים ארסיים הגורמים למוות... • הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם - בכל זאת ואף על פי כן אני נכסף להגיע אלייך, לנשוק באהבה לאבנייך החרבות. • וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב - עפרך יהיה לי טעים יותר מאשר דבש. |
| כותר |
יפה נוף / ישראל – לחן אתי אנקרי / אתי אנקרי |
|---|---|
| מסורת |
עכשווי - ישראל |
| לחן ממסורת |
יפה נוף / ישראל – לחן אתי אנקרי |
| מאפייני הקלטה |
מסחרי |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
יום ירושלים |
| מעגל החיים |
חתונה |
| מלחין |
אתי אנקרי |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
5 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• יְפֵה נוֹף - ירושלים וציון, עפ"י תהלים מח, ג: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. נוף הוא הענפים הגבוהים שבאילן ופה משמש גם כלשון גובה - הר ציון שנראה למרחוק. • מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל - שכל יושבי תבל ששים ושמחים בה. זהו שינוי קל מהפסוק המובא לעיל - לא רק משוש כל הארץ, אלא משוש תבל. • קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב - עירו של המלך, הן מלכו של עולם מלך מלכי המלכים והן מלך בשר ודם, כדוד, על דרך האמור בישעיהו (כט, א) על ירושלים: • לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי - אלייך אני מתגעגע ונכסף, על דרך הכתוב בתהלים פד, ג: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'. • מִפַּאֲתֵי מַעְרָב - ספרד, שהיא במערבו של העולם ושם ישב המשורר. השימוש במילה פַּאֲתֵי מדגיש ומעצים את תחושת המרחק שלו מירושלים - לא רק שירושלים במזרח והוא במערב, אלא הוא אף מצוי בקצה, בפינה הרחוקה של אותו מערב. • הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר - רבים רחמי עלייך והם כמו צורבים אותי, מציפים את לבי ברגש חם. נִכְמָר מלשון נצרב, מתחמם. הלשון על פי הכתוב בבראשית מג, ל: וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת... • כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם - אזכור ימים מקדם, ימי תפארתך. וגם הדהוד לציון, השוכנת במזרח. כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה - השכינה, שעל פי המדרש, גלתה עִם עַם ישראל. • וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב - המקדש שחרב. • וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים - עפ"י הדימוי של הוצאת בני ישראל ממצרים בידי ה' (שמות יט, ד): אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. • עַד אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב - כאשר אשק את אדמתך, דמעותי יתערבו בעפרך. • דְּרַשְׁתִּיךְ - אותך אני מבקש ואלייך אני מייחל. • וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ - גם אם מלכך אינו מצוי בתוכך - הן השכינה והן מלכות דוד. • וְאִם בִּמְקוֹם צְרִי גִּלְעֲדֵך - עפ"י חז"ל צרי הוא מין שרף שנוטף מעצי הקטף ושימש לרפואה. עץ קטף מזוהה עם הלִבְנֶה הרפואי וגדל כנראה בארץ הגלעד. המשורר מעמיד כאן דימוי של חיים מול מוות - גם אם במקום תרופות המחיות את האדם... • נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב - מצויים בעלי חיים ארסיים הגורמים למוות... • הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם - בכל זאת ואף על פי כן אני נכסף להגיע אלייך, לנשוק באהבה לאבנייך החרבות. • וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב - עפרך יהיה לי טעים יותר מאשר דבש.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
