ביום ב' של ראש השנה מוציאים שני ספרי תורה, כמו ביום א'. בספר הראשון קוראים את פרשת העקדה ("ויהי אחר הדברים", בראשית כב, א-כד), המתארת את הציווי האלוהי לאברהם לעקוד את יצחק בנו בהר המוריה, את נכונותו של אברהם לקיים את הציווי עד לקריאה השמיימית ברגע האחרון "אל תשלח ידך אל הנער"; בספר השני קוראים קטע מפטיר מפרשת פנחס ("ובחודש השביעי", במדבר כט, א-ו) העוסק בקרבנות המוספים של ראש השנה (קרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש בשבתות, ראשי חודשים וימים טובים בנוסף על הקרבנות הרגילים). קטע הקריאה העוסק בעקדת יצחק נבחר לקריאה בראש השנה משום שעקדת יצחק נחשבת לזכות לבני ישראל (כנזכר בתפילת שחרית מידי יום ביומו), כזו שיש בה כדי להוציאם זכאים במשפט המתנהל בראש השנה, וכפי שהסביר רש"י: "ועקידת יצחק מזכירין כדי שתזכר לנו היום במשפט" (רש"י מסכת מגילה לא, ע"א ד"ה מפטירין בחנה). משום כך העקידה נזכרת מדי יום בפתיחה לתפילת שחרית (המכונה "קרבנות") והיא תופסת מקום עיקרי עוד יותר בתפילת המוסף של ראש השנה (בחתימת ברכת "זוכר הברית"). בנוסף, יש הסוברים שעקדת יצחק עצמה התרחשה ביום ראש השנה (פסיקתא רבתי, פרשה מ) ושיש לה קשר מהותי לתקיעת השופר שהיא מצוות ראש השנה (ראש השנה טז, ע"א);קטע הקריאה מפרשת פנחס נבחר מפני שהוא עוסק בקרבנות החג עצמו, לפי הכלל "מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו" (מגילה לא, ע"א). ביום זה של ראש השנה עולים לתורה שישה קרואים בסך הכל: חמישה לספר הראשון, ועוד אחד, המפטיר, לספר השני. במקרה שראש השנה חל בשבת, מחלקים את קטע הקריאה הראשון לשבעה עולים. התקנה לקרוא בתורה במועדים, ובכלל זה בחירת קטעי הקריאה המתאימים לכל מועד ומועד, יוחסה במשנה ובגמרא למשה רבינו (מגילה לב, ע"א), אך סדרי הקריאה הסופיים התגבשו בפועל מאוחר יותר, ככל הנראה בתקופת הגאונים. הד לכך ניתן למצוא גם בהתגבשות סדרי הקריאה בתורה בראש השנה: בעוד שבמשנה (מגילה ג, ה) נאמר שביום השני של ראש השנה קוראים קטע מפרשת פנחס בלבד (הנפתח במילים "ובחודש השביעי"), המנהג הנפוץ בכל קהילות ישראל עוד מימי הראשונים הוא להקדים ולקרוא בספר הראשון את פרשת העקידה וזאת לפי דעה הנזכרת בגמרא בשם "יש אומרים" (מגילה לא, ע"א). קהילות יוצאי ספרד והלבנט קוראות את כל קטעי הקריאה של ראש השנה במנגינה הרגילה של שאר ימות השנה, בעוד שלקהילות יוצאי אשכנז מנגינה מיוחדת, חגיגית יותר, המזכירה בטעמיה את מנגינות פיוטי הימים הנוראים ומשמשת גם בקריאה של יום הכיפורים. לפי המקובל, במנגינה זו קוראים בשני הספרים בשני הימים. מנהג חסידי חב"ד לובביץ', לעומת זאת, הוא לקרוא את הקטע הראשון במנגינה המיוחדת ואת הקטע השני, המפטיר, במנגינה הרגילה של שאר כל ימות השנה.
|