|
אב הרחמים אָב הָרַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקוֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם וְיִנְקוֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ וְאוֹמֵר כִּי דוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים וְאוֹמֵר יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ |
|
תפילה שנכתבה באירופה בתגובה למסעי הצלב, שהחלו בסוף המאה האחת-עשרה, וגבו חייהם של יהודים רבים; ידועות בהקשר זה במיוחד גזירות תתנ"ו (1096), שהמיטו חורבן על קהילות יהודיות חשובות באשכנז, ובראשן קהילות שו"מ – שפיירא, וורמייזא ומגנצא. באמירת 'אב הרחמים' רבו בעבר מנהגים שונים בין קהילות יהודי אירופה. בימינו המנהג הנפוץ ביותר הוא לאומרה מדי שבת, לפני החזרת ספר התורה לארון הקודש ותפילת מוסף. מקובל גם שלא לאומרה בשבתות חגיגיות כאותן שמברכין בהן את החודש, ומנגד – בתקופת האבל של ימי ספירת העומר אומרים אותה אף בשבתות חגיגיות אלו. התפילה, המשובצת פסוקי מקרא רבים, מבקשת מהקדוש ברוך הוא לזכור את הנהרגים על קידוש שמו, ולנקום את נקמתם. אולם תפילות, כמעט לעולם, אינן רק פרי יוצריהן, אלא גם פרי הנושאים אותן בפיהם; לגרעין ההיסטורי המקורי שעבורו נוצרה התפילה נוסף בדורנו מימד נוסף, הולם מאוד בכאבו: בדעתם ובתודעתם של רבים מכוונת כעת התפילה גם למקדשי-השם בתקופת השואה, "קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם / הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ". |
| • אָב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים – כינויים לקדוש ברוך הוא, אליו פונים המתפללים כראש וראשון למרחמים. • יִפְקוֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים – יזכור וירחם על כל אותם יחידים חסידים, ישרים ותמימים. • קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם – ואף קהילות שלמות שמסרו נפשן ומתו על דבקותן בו. • הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים... לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם – מיוסד על קטע מקינת דוד על שאול ויהונתן, כמובא בשמואל ב (א, כג): שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. במקור המקראי, עיקר שבחם של שאול ויהונתן הוא בגבורתם הפיזית, במלחמה; בעיבודו לתוך התפילה, לעומת זאת, שבח הקהילות הוא בגבורתן הרוחנית, בנכונותן לפסוע עד שערי-מוות בשמירה על מצוות האל. • יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם וְיִנְקוֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ – התפילה מתמקדת בבקשה כפולה: זכרון ונקמה. מכאן ואילך מובאים קטעי פסוקים המטעימים כי זו היא הבטחת האל עצמו, כפי שבאה לידי ביטוי בתורה ("בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים"), בנביאים ("וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים") ובכתובים, כלומר, במקרא כולו, כהבטחה שאין להפר. • הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ – פסוק מדברים לב, מג. משמעו: הגוים עצמם עתידים לשבח את האל כשיראו שאלוהי משפט הוא, הנוקם דם עבדיו ומכפר לארץ כביכול על דם-עמו שנשפך בה. • וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן – פסוק מיואל ד, כא, החותם נבואת נקמה מפורטת, המבטיחה שעתיד ה' להעניש את כל הגויים שהצרו לישראל, עד שלבסוף, בגאולה השלמה, ישוב האל למקדשו בירושלים. • לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ – פסוק מתהלים עט, י. משמעו: היום הגוים שואלים, היכן הוא אלוהי היהודים, שאינו מונע את סבל עמו? אך באחרית הימים יראו את תשובת האל, שינקום נקמתנו. • וְאוֹמֵר כִּי דוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים – פסוק מתהלים ט, יג. הקב"ה, שעל פי דרכו רגיל לתבוע דם נרצח מיד רוצחו ("דוֹרֵשׁ דָּמִים") לעולם אינו שוכח את סבל המעוּנים ואת זעקתם. • וְאוֹמֵר יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ – פסוקים מתהלים קי, ו-ז. משמעו: הקב"ה יעניש את אויביהם של ישראל וימחץ את ראשיהם, עד שדמם יישפך כנהר שוצף וגועש, ומנגד – מעמד ישראל יתרומם ("עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ"). |
| כותר |
אב הרחמים |
|---|---|
| מעגל השנה |
יום הזיכרון ויום העצמאות;יום כיפור;סוכות;פסח;שבועות;שבת |
| מועד התפילה |
אחר ללא לחן |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
