• אָב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים – כינויים לקדוש ברוך הוא, אליו פונים המתפללים כראש וראשון למרחמים. • יִפְקוֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים – יזכור וירחם על כל אותם יחידים חסידים, ישרים ותמימים. • קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם – ואף קהילות שלמות שמסרו נפשן ומתו על דבקותן בו. • הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים... לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם – מיוסד על קטע מקינת דוד על שאול ויהונתן, כמובא בשמואל ב (א, כג): שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. במקור המקראי, עיקר שבחם של שאול ויהונתן הוא בגבורתם הפיזית, במלחמה; בעיבודו לתוך התפילה, לעומת זאת, שבח הקהילות הוא בגבורתן הרוחנית, בנכונותן לפסוע עד שערי-מוות בשמירה על מצוות האל. • יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם וְיִנְקוֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ – התפילה מתמקדת בבקשה כפולה: זכרון ונקמה. מכאן ואילך מובאים קטעי פסוקים המטעימים כי זו היא הבטחת האל עצמו, כפי שבאה לידי ביטוי בתורה ("בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים"), בנביאים ("וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים") ובכתובים, כלומר, במקרא כולו, כהבטחה שאין להפר. • הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ – פסוק מדברים לב, מג. משמעו: הגוים עצמם עתידים לשבח את האל כשיראו שאלוהי משפט הוא, הנוקם דם עבדיו ומכפר לארץ כביכול על דם-עמו שנשפך בה. • וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן – פסוק מיואל ד, כא, החותם נבואת נקמה מפורטת, המבטיחה שעתיד ה' להעניש את כל הגויים שהצרו לישראל, עד שלבסוף, בגאולה השלמה, ישוב האל למקדשו בירושלים. • לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ – פסוק מתהלים עט, י. משמעו: היום הגוים שואלים, היכן הוא אלוהי היהודים, שאינו מונע את סבל עמו? אך באחרית הימים יראו את תשובת האל, שינקום נקמתנו. • וְאוֹמֵר כִּי דוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים – פסוק מתהלים ט, יג. הקב"ה, שעל פי דרכו רגיל לתבוע דם נרצח מיד רוצחו ("דוֹרֵשׁ דָּמִים") לעולם אינו שוכח את סבל המעוּנים ואת זעקתם. • וְאוֹמֵר יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ – פסוקים מתהלים קי, ו-ז. משמעו: הקב"ה יעניש את אויביהם של ישראל וימחץ את ראשיהם, עד שדמם יישפך כנהר שוצף וגועש, ומנגד – מעמד ישראל יתרומם ("עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ").
|