הפטרת ויעש חירום את הכירות

הפטרה זו (מלכים א, ז, מ-נ) נקראת אצל האשכנזים בפרשת ויקהל בכ־10% מהשנים כשהיא עומדת לבדה ואיננה אחת מארבע הפרשיות המיוחדות (שקלים, פרה או החודש), אצל הספרדים, התימנים והאיטלקים בפרשת פקודי (וגם כשהפרשות מחוברות), ובשבת השנייה של חנוכה (דבר המתרחש בכ-20% מהשנים). במסורת האיטלקית נוסף פסוק נוסף להפטרה, המציג את השלמת המלאכה ואת הבאת הכלים והאוצרות לבית האל.

ההפטרה מתארת מקטע מהקמת בניין הבית הראשון, כאשר הקטעים שלפניה ואחריה משמשים הפטרות לפרשיות המשכן האחרות, למעט תצוה.

חירם (חירום) מצור, בן לאם אלמנה משבט נפתלי (פס' יג-יד בפרק), אמן מומחה בעבודות מתכת, יצר עבור שלמה המלך את כלי הנחושת הרבים לבית המקדש, ובהם העמודים המעוטרים בגולות כותרת, הכיורים, היעים והמזרקות ועוד.

מדובר בכלים רבים, מאות במספרם, עשויי נחושת. בשל משקלם הרב הם אף לא נשקלו. הכלים נוצקו בעבר הירדן, במעבה האדמה, בין הערים סוכות וצרתן. אזכור העובדה שהמלאכה נעשתה מחוץ לירושלים נותן תחושה של תכנון, הכנה מדוקדקת, ולוגיסטיקה מורכבת.

שלמה יצר את כלי הזהב שהוצבו בתוך הבית פנימה: עשר מנורות, מזבח הזהב, שולחן לחם הפנים, וכלים נוספים ששימשו בעבודת המקדש.

הקשר בין פרשת ויקהל, המציגה את גמר המלאכה בכלי המשכן, להפטרה, ברור וניכר. קיים דמיון ברור בין חירם, בעל המלאכה האחראי לכלי בית המקדש, לבין בצלאל בן אורי, האמן האחראי לכלי המשכן. ההפטרה היא חלק מרצף אחד עם הפטרת פרשת פקודי האשכנזית, הממשיכה את תיאור הכנסת הכלים לבית המקדש והקדשתו, ולכן ממשיכה את ההפטרה.

הקשר בין הפטרת זו לפרשת פקודי, העוסקת בעיקר בבגדי הכהן, ניכר בהיבטים אחרים - בדמיון בין אלמנט מניית הכמות בפתח הפרשה למניית הכלים בהפטרה, וכן בהתייחסות לגמר המלאכה בהכנסת הכלים אל הבית בפרשה ובהפטרה. הפסוק המסיים במסורת האיטלקית, הפותח במילים "ותשלם כל המלאכה", מזכיר את הפסוק "ותכל כל מלאכת משכן" המופיע בפרשת פקודי.

כשיש שבת שנייה לחנוכה (תמיד תהיה זו פרשת מקץ), קריאת המפטיר הייעודית עוסקת במתנות הנשיאים וקרבנותיהם בחנוכת המשכן (מתוך פרשת נשא), תוכן העומד בזיקה מסוימת להשלמת מלאכת המקדש ולהכנסת הכלים