|
פרשת מַסְעי היא הפרשה העשירית והאחרונה בחומש במדבר, ובה 132 פסוקים. ברוב השנים היא נקראת בסמוך לפרשת מטות, ותמיד היא נקראת בסמוך לראש חודש אב, לפניו או לאחריו. הפרשה מציגה את מסעות בני ישראל במדבר, על פי התיאור שכתב משה, החל מצאתם ממצרים בשנה הראשונה ועד הגעתם אל הירדן בערבות מואב בשנה הארבעים, סה"כ 42 מסעות. במקרים מסוימים מופיעה ההתרחשות במקום המסע, כמו מכת בכורות ביציאת מצרים, קריעת ים סוף, השפע באילים, חוסר המים ברפידים, פטירת אהרן והמלחמה במלך ערד. מרבית המסעות היו בשנים הראשונות ובשנה הארבעים, והשאר – שאינם בהכרח מפורשים במקומות אחרים בתורה, במהלך שלושים ושמונה השנים שבתווך. בחלק מהקהילות נהוג לקרוא את המסעות בניגון מיוחד. ה' מורה למשה בערבות מואב להורות לבני ישראל להוריש את כל יושבי הארץ לאחר שיעברו את הירדן, להשמיד את כל חפצי העבודה הזרה ולהנחיל אותה על פי הגורל. אם בני ישראל ישאירו את יושבי הארץ ופסליהם, הם יהיו "לצנינים" יצררו את בני ישראל – ואלהים יעניש את העם באופן שהיה מעניש את הנכרים. אלהים מורה למשה להבהיר לבני ישראל את גבולות הארץ:הגבול הדרומי (מים המלח לנחל מצרים), המערבי (הים התיכון) הצפוני (מהר ההר בצפון מערב הארץ מזרחה) והמזרחי (לאורך הירדן). שיטות רבות נאמרו בפירוש הגאוגרפי של גבול זה. משה מורה לבני ישראל שתשעת וחצי השבטים הנותרים, מלבד ראובן, גד וחצי המנשה, יירשו את הארץ בגורל. ה' מורה למשה שאת הארץ ינחילו אלעזר ויהושע, ותחתיהם נשיאים שינחילו את הארץ. גם ברשימה זו לא מופיעים שבטי ראובן וגד, שכבר הובטחה להם הנחלה במזרח הירדן. בני ישראל מצווים להקצות ערים ומגרשים ללויים מנחלתם, על פי קריטריונים קבועים. סך הכול מופרשות 48 ערים ללויים, ובתוכן שש ערי המקלט למנוסת הרוצחים. את הערים יש להקצות באופן פרופורציונלי לגודל נחלת השבט. ערי מקלט הן ערים שאליהן רוצח בשגגה יכול לנוס על מנת להגן על עצמו מנקמתו של גואל הדם. משתמע מהפסוקים, וכך נפסק להלכה, שגם רוצח במזיד יכול לברוח לערים אלו עד למשפטו. שלוש ערי מקלט יהיו בעבר הירדן המזרחי ושלוש – במערבי, עבור בני ישראל והגר התושב בהם. התורה מבחינה בין רוצח במזיד, שאיננו אמור להיות מוגן בעיר המקלט לאחר שהורשע, לרוצח בשוגג, שהרג בלי כוונה, ואמור לשבת מוגן בעיר המקלט, עד פטירת הכהן הגדול. יציאה מגבול העיר מעמידה את ההורג בשגגה בסכנת מוות מידי גואל הדם. התורה קובעת כי רוצח ייהרג על פי שני עדים לפחות, כי אין לוותר על עונשו תמורת כופר – וגם על עיר המקלט אין לוותר לרוצח בשגגה. הדרך היחידה לכפר על רצח היא בדם הרוצח – משום שהארץ, שבה שוכן האל, נטמאת באמצעות רציחות. בני מנשה טוענים לפנחי משה והנשיאים שאם בנות צלפחד יינשאו לטוב בעיניהן, בעליהן יירשו את נחלתן, וכך תפחת נחלת שבט מנשה (אם אינם בני השבט) – שלא כמו צו האל. משה קובע שבנות צלפחד יינשאו לגברים משבט מנשה, וכן כל בת יורשת נחלה. הן עושות כהוראתו ונישאות לבני דודיהן. אלו המצוות שציווה ה' למשה בערבות מואב, בסמוך לירדן. |
| כותר |
פרשת מסעי |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
פרשת מַסְעי היא הפרשה העשירית והאחרונה בחומש במדבר, ובה 132 פסוקים. ברוב השנים היא נקראת בסמוך לפרשת מטות, ותמיד היא נקראת בסמוך לראש חודש אב, לפניו או לאחריו.
הפרשה מציגה את מסעות בני ישראל במדבר, על פי התיאור שכתב משה, החל מצאתם ממצרים בשנה הראשונה ועד הגעתם אל הירדן בערבות מואב בשנה הארבעים, סה"כ 42 מסעות. במקרים מסוימים מופיעה ההתרחשות במקום המסע, כמו מכת בכורות ביציאת מצרים, קריעת ים סוף, השפע באילים, חוסר המים ברפידים, פטירת אהרן והמלחמה במלך ערד. מרבית המסעות היו בשנים הראשונות ובשנה הארבעים, והשאר - שאינם בהכרח מפורשים במקומות אחרים בתורה, במהלך שלושים ושמונה השנים שבתווך. בחלק מהקהילות נהוג לקרוא את המסעות בניגון מיוחד.
ה' מורה למשה בערבות מואב להורות לבני ישראל להוריש את כל יושבי הארץ לאחר שיעברו את הירדן, להשמיד את כל חפצי העבודה הזרה ולהנחיל אותה על פי הגורל. אם בני ישראל ישאירו את יושבי הארץ ופסליהם, הם יהיו "לצנינים" יצררו את בני ישראל - ואלהים יעניש את העם באופן שהיה מעניש את הנכרים.
אלהים מורה למשה להבהיר לבני ישראל את גבולות הארץ:הגבול הדרומי (מים המלח לנחל מצרים), המערבי (הים התיכון) הצפוני (מהר ההר בצפון מערב הארץ מזרחה) והמזרחי (לאורך הירדן). שיטות רבות נאמרו בפירוש הגאוגרפי של גבול זה.
משה מורה לבני ישראל שתשעת וחצי השבטים הנותרים, מלבד ראובן, גד וחצי המנשה, יירשו את הארץ בגורל. ה' מורה למשה שאת הארץ ינחילו אלעזר ויהושע, ותחתיהם נשיאים שינחילו את הארץ. גם ברשימה זו לא מופיעים שבטי ראובן וגד, שכבר הובטחה להם הנחלה במזרח הירדן.
בני ישראל מצווים להקצות ערים ומגרשים ללויים מנחלתם, על פי קריטריונים קבועים. סך הכול מופרשות 48 ערים ללויים, ובתוכן שש ערי המקלט למנוסת הרוצחים. את הערים יש להקצות באופן פרופורציונלי לגודל נחלת השבט.
ערי מקלט הן ערים שאליהן רוצח בשגגה יכול לנוס על מנת להגן על עצמו מנקמתו של גואל הדם. משתמע מהפסוקים, וכך נפסק להלכה, שגם רוצח במזיד יכול לברוח לערים אלו עד למשפטו. שלוש ערי מקלט יהיו בעבר הירדן המזרחי ושלוש - במערבי, עבור בני ישראל והגר התושב בהם. התורה מבחינה בין רוצח במזיד, שאיננו אמור להיות מוגן בעיר המקלט לאחר שהורשע, לרוצח בשוגג, שהרג בלי כוונה, ואמור לשבת מוגן בעיר המקלט, עד פטירת הכהן הגדול. יציאה מגבול העיר מעמידה את ההורג בשגגה בסכנת מוות מידי גואל הדם.
התורה קובעת כי רוצח ייהרג על פי שני עדים לפחות, כי אין לוותר על עונשו תמורת כופר - וגם על עיר המקלט אין לוותר לרוצח בשגגה. הדרך היחידה לכפר על רצח היא בדם הרוצח - משום שהארץ, שבה שוכן האל, נטמאת באמצעות רציחות.
בני מנשה טוענים לפנחי משה והנשיאים שאם בנות צלפחד יינשאו לטוב בעיניהן, בעליהן יירשו את נחלתן, וכך תפחת נחלת שבט מנשה (אם אינם בני השבט) - שלא כמו צו האל. משה קובע שבנות צלפחד יינשאו לגברים משבט מנשה, וכן כל בת יורשת נחלה. הן עושות כהוראתו ונישאות לבני דודיהן.
אלו המצוות שציווה ה' למשה בערבות מואב, בסמוך לירדן.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
