|
פרשת ויקרא היא הפרשה הראשונה בחומש ויקרא, ואורכה 111 פסוקים. פרשת ויקרא פותחת את חומש ויקרא, המכונה גם תורת כהנים, אשר עוסק בהרחבה בדינים הקשורים בכהנים, במקדש, ובקדושה בעם ישראל. פרשת ויקרא עצמה עוסקת בדיני הקרבנות – אילו קרבנות יש, מה דרגת קדושתם, ומה השינויים בין קרבן לקרבן. הפרשה פותחת בקריאה של הקב"ה למשה רבנו מתוך אוהל מועד – קריאה זו הופכת להיות הלכה למעשה דרך התקשורת של הקב"ה עם משה רבנו, והדרך שבה ניתנת התורה לעם ישראל. מעין המשך של מעמד הר סיני. הקרבן הראשון שבו עוסקת התורה הוא קרבן עולָה, שכשמו כן הוא, עולֶה כליל לה'. אמנם הקרבן יכול להגיע מכמה סוגים של בעלי חיים, אך המכנה המשותף להם הוא שכלל הקרבן מוקרב על גבי המזבח ואין בו אף חלק שנאכל מפי הכהנים או הבעלים. הקרבן השני שבו עוסקת התורה הוא קרבן מנחה, קרבן המגיע מהצומח. קרבן המנחה עשוי לעולם מסולת, והוא לעולם לא יהיה חמץ, אך ישנם סוגים שונים של מנחות המוכנות כל אחת בדרך אחרת. ישנן מנחות אשר מובאות כסולת, כאלה שמטוגנות במחבת, או מבושלות במרחשת. על כלל קרבנות המנחה המתוארים בפרשה יש לשים שמן ולבונה, ומתוך העיסה קומצים קומץ אחד שמוקטר על גבי המזבח. את שאר המנחה אוכלים הכהנים במקום קדוש. הקרבן הבא הוא קרבן שלמים, חז"ל מסבירים שהוא נקרא כך כיוון שעושה שלום בין כולם – גם המזבח, גם הבעלים וגם הכהנים אוכלים ממנו (הדבר יפורט רק בפרשת צו). גם קרבן השלמים יכול להגיע מכמה סוגים של בעלי חיים, בקר וצאן. ישנם הבדלים בין ההקרבה בין בעלי החיים השונים, אך העיקרון הוא שאת האיברים הפנימיים מקטירים על גבי המזבח, ואת הבשר מחלקים בין הבעלים לכהנים. הקרבן הרביעי, ובו מאריכה התורה במיוחד, הוא קרבן חטאת. החטאת, כפי שאפשר להבין משמה, מיועדת לכפר על חטאו של אדם. אלא שהתורה מבדילה בין אנשים שונים שחוטאים על פי מעלתם, ולפיכך קרבנותיהם שונים. ככל שמדובר בחטא של דמות משמעותית יותר עד לעם ישראל כולו, הקרבן הוא יקר ומשמעותי יותר. החלוקה המשמעותית יותר בחטאות היא בין חטאות פנימיות לחיצוניות. ישנם קרבנות חטאת שזורקים את דמם בקודש הקודשים, ועל כן קדושתם חמורה יותר, והם אינם נאכלים כלל אלא נשרפים. לעומת זאת, בחטאות רגילות – חיצוניות, הדם נזרק על גבי המזבח, האֵברים הפנימיים מוקטרים על גביו, והבשר נאכל לכהנים. הקרבן האחרון הוא אשם, שגם הוא, כפי שאפשר להבין משמו, מגיע על אשמה – חטא. ההבדל בין אשם לחטאת הוא, שבעוד שהחטאת מגיעה על חטאים שעונשם כרת, האשם מגיע על חטאים מסוגים אחרים. הסוג הראשון הוא אשם עולה ויורד, שמובא כאשר ישנו חוסר ידיעה מסוים הקשור בחטא. במקרים כאלה מביא האדם קרבן בהתאם למצבו הכלכלי – כבש אם הוא עשיר, ציפורים אם הוא עני, ומנחה אם הוא עני מרוד. הסוג השני של האשם קשור בעיקר בפגיעה ברכוש – של הזולת או של ההקדש – בחלק מהמקרים האלה יחד עם החזרת הכסף האדם מחויב בהבאת קרבן אשם לכפרתו. |
| כותר |
פרשת ויקרא |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
פרשת ויקרא היא הפרשה הראשונה בחומש ויקרא, ואורכה 111 פסוקים. פרשת ויקרא פותחת את חומש ויקרא, המכונה גם תורת כהנים, אשר עוסק בהרחבה בדינים הקשורים בכהנים, במקדש, ובקדושה בעם ישראל. פרשת ויקרא עצמה עוסקת בדיני הקרבנות - אילו קרבנות יש, מה דרגת קדושתם, ומה השינויים בין קרבן לקרבן.
הפרשה פותחת בקריאה של הקב"ה למשה רבנו מתוך אוהל מועד - קריאה זו הופכת להיות הלכה למעשה דרך התקשורת של הקב"ה עם משה רבנו, והדרך שבה ניתנת התורה לעם ישראל. מעין המשך של מעמד הר סיני.
הקרבן הראשון שבו עוסקת התורה הוא קרבן עולָה, שכשמו כן הוא, עולֶה כליל לה'. אמנם הקרבן יכול להגיע מכמה סוגים של בעלי חיים, אך המכנה המשותף להם הוא שכלל הקרבן מוקרב על גבי המזבח ואין בו אף חלק שנאכל מפי הכהנים או הבעלים.
הקרבן השני שבו עוסקת התורה הוא קרבן מנחה, קרבן המגיע מהצומח. קרבן המנחה עשוי לעולם מסולת, והוא לעולם לא יהיה חמץ, אך ישנם סוגים שונים של מנחות המוכנות כל אחת בדרך אחרת. ישנן מנחות אשר מובאות כסולת, כאלה שמטוגנות במחבת, או מבושלות במרחשת. על כלל קרבנות המנחה המתוארים בפרשה יש לשים שמן ולבונה, ומתוך העיסה קומצים קומץ אחד שמוקטר על גבי המזבח. את שאר המנחה אוכלים הכהנים במקום קדוש.
הקרבן הבא הוא קרבן שלמים, חז"ל מסבירים שהוא נקרא כך כיוון שעושה שלום בין כולם - גם המזבח, גם הבעלים וגם הכהנים אוכלים ממנו (הדבר יפורט רק בפרשת צו). גם קרבן השלמים יכול להגיע מכמה סוגים של בעלי חיים, בקר וצאן. ישנם הבדלים בין ההקרבה בין בעלי החיים השונים, אך העיקרון הוא שאת האיברים הפנימיים מקטירים על גבי המזבח, ואת הבשר מחלקים בין הבעלים לכהנים.
הקרבן הרביעי, ובו מאריכה התורה במיוחד, הוא קרבן חטאת. החטאת, כפי שאפשר להבין משמה, מיועדת לכפר על חטאו של אדם. אלא שהתורה מבדילה בין אנשים שונים שחוטאים על פי מעלתם, ולפיכך קרבנותיהם שונים. ככל שמדובר בחטא של דמות משמעותית יותר עד לעם ישראל כולו, הקרבן הוא יקר ומשמעותי יותר. החלוקה המשמעותית יותר בחטאות היא בין חטאות פנימיות לחיצוניות. ישנם קרבנות חטאת שזורקים את דמם בקודש הקודשים, ועל כן קדושתם חמורה יותר, והם אינם נאכלים כלל אלא נשרפים. לעומת זאת, בחטאות רגילות - חיצוניות, הדם נזרק על גבי המזבח, האֵברים הפנימיים מוקטרים על גביו, והבשר נאכל לכהנים.
הקרבן האחרון הוא אשם, שגם הוא, כפי שאפשר להבין משמו, מגיע על אשמה - חטא. ההבדל בין אשם לחטאת הוא, שבעוד שהחטאת מגיעה על חטאים שעונשם כרת, האשם מגיע על חטאים מסוגים אחרים. הסוג הראשון הוא אשם עולה ויורד, שמובא כאשר ישנו חוסר ידיעה מסוים הקשור בחטא. במקרים כאלה מביא האדם קרבן בהתאם למצבו הכלכלי - כבש אם הוא עשיר, ציפורים אם הוא עני, ומנחה אם הוא עני מרוד. הסוג השני של האשם קשור בעיקר בפגיעה ברכוש - של הזולת או של ההקדש - בחלק מהמקרים האלה יחד עם החזרת הכסף האדם מחויב בהבאת קרבן אשם לכפרתו.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
