|
פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה והאחרונה בחומש שמות, ובה 92 פסוקים. בכמחצית מהשנים היא נקראת יחד עם פרשת ויקהל. הפרשה פותחת בהצגת סך הנדבות שנתרמו למשכן, שעבודת הלוויים בו נוהלה בידי איתמר בן אהרן. התורה מציינת כי המשכן נבנה בידי בצלאל ואהליאב. משם היא ממשיכה לסכם את כמויות הזהב והכסף שנתרמו למשכן ואת הנעשה עִמן, וכן את השימוש בבדים לשם יצירת בגדי הכהונה, על פי צו ה'. האפוד נעשה מהבדים שנתרמו ומזהב. נעשה לו חשב, כמצוּוה, ואבני שוהם בכתפותיו. החושן, שנבנה כמצווה, שובץ בתוך האפוד באמצעות ארבע טבעות, וחל איסור להפריד (להזיח) אותו ממנו. הוכן גם מעיל ללבישה מעל האפוד, ובשוליו פעמונים ורימונים. כותנות נתפרו לאהרן ולבניו. לאהרן הכהן הגדול הוכנה מצנפת ולבניו – מגבעות. גם אבנט הופק מכל הבדים שנתרמו (ללא זהב), ועבור הכהן הגדול – הציץ ועליו החותם "קדש לה'". כל עבודת המשכן מסתיימת, בשיתוף הפעולה של בני ישראל, על פי צו ה' למשה. המשכן (ייתכן שהכוונה ליריעותיו) מובא אל משה, יחד עם האהל, הקרשים וכל הכלים ושאר היריעות והפרוכת. כמו כן מובאים אל תוך המשכן הארון והכפורת המכסה אותו, השולחן, כליו ולחם הפנים, המנורה, נרותיה והשמן, מזבח הקטורת, הקטורת ושמן המשחה, לצד מסך המשכן. מובאים גם מזבח הנחושת החיצוני וכליו, וכן הכיור. הובאו קלעי החצר, העמודים והאדנים, וכן מסך החצר. מובאים למשכן גם הכיסויים לכלי הקודש ובגדי הכהונה (שנשמרו במשכן), על פי צו ה'. משה רואה את גמר המלאכה ובירך את העוסקים בה. ה' מצווה כי ביום א' בחודש הראשון (ניסן) יושק המשכן. משה יידרש להניח את ארון העדות במקומו ולהניח עליו את הכפורת, לארגן את השולחן ולחם הפנים שעליו, לסדר את המנורה ולהדליק את נרותיה, להציב את מזבח הקטורת במקומו מול הארון ולהניח את המסך בפתח המשכן. בחצר עליו יהיה להציב את מזבח העולה מול הפתח מבחוץ וגם את הכיור, שאותו יצטרך למלא מים. מסביב לחצר יפרוש את מסך השער. את שמן המשחה יהיה על משה למשוח את כל מרכיבי המשכן: היריעות, הקרשים והכלים. מזבח העולה נהיה לקודש קודשים בעקבות המשיחה, וגם הכיור וכנו מתקדשים. משה נדרש לרחוץ את אהרן ובניו במים בפתח המשכן, ולאחר מכן להלביש את אהרון ולמשוח אותו, כך שיהיה לכהן הגדול. את בניו ילביש בכותנות וימשח אותם, כך שהכהונה תעבור אליהם לדורות. משה עשה כך. המשכן הוקם בא' בניסן בשנה השנייה לצאת העם ממצרים, כמעט שנה לאחר צאתם, כעשרה חודשים לאחר מתן תורה. משה הקים את המשכן כפי שנצטווה – הניח את האדנים, שם את הקרשים בתוכם ושילב את הבריחים, הציב את העמודים, פרש את היריעות מעל האוהל, הניח את העדות – לוחות הברית – בארון, הכניס אליו את מוטות הנשיאה הקבועים והוסיף את הכפורת מעליו. את הארון נשא למקומו והציב את הפרוכת. כמו כן עשה את המלאכות שנתבקש בשולחן, במנורה ובמזבח הזהב, שעליו העלה את הקטורת. הוא הציב את המסך בפתח המשכן, ובחצר את המזבח ואת הכיור, שבו נתן מים עבור הכהנים. לאחר שהציב את המסך בפתח החצר וסיים את המלאכה, כיסה ענן את המשכן וכבוד ה' מילא אותו – עד שמשה עצמו לא יכול היה להיכנס אליו. שכינת הענן מעל המשכן ביום (ואש בלילה) הייתה אות לבני ישראל להישאר במקום חנייתם. |
| כותר |
פרשת פקודי |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה והאחרונה בחומש שמות, ובה 92 פסוקים. בכמחצית מהשנים היא נקראת יחד עם פרשת ויקהל.
הפרשה פותחת בהצגת סך הנדבות שנתרמו למשכן, שעבודת הלוויים בו נוהלה בידי איתמר בן אהרן. התורה מציינת כי המשכן נבנה בידי בצלאל ואהליאב. משם היא ממשיכה לסכם את כמויות הזהב והכסף שנתרמו למשכן ואת הנעשה עִמן, וכן את השימוש בבדים לשם יצירת בגדי הכהונה, על פי צו ה'.
האפוד נעשה מהבדים שנתרמו ומזהב. נעשה לו חשב, כמצוּוה, ואבני שוהם בכתפותיו. החושן, שנבנה כמצווה, שובץ בתוך האפוד באמצעות ארבע טבעות, וחל איסור להפריד (להזיח) אותו ממנו.
הוכן גם מעיל ללבישה מעל האפוד, ובשוליו פעמונים ורימונים. כותנות נתפרו לאהרן ולבניו. לאהרן הכהן הגדול הוכנה מצנפת ולבניו - מגבעות. גם אבנט הופק מכל הבדים שנתרמו (ללא זהב), ועבור הכהן הגדול - הציץ ועליו החותם "קדש לה'".
כל עבודת המשכן מסתיימת, בשיתוף הפעולה של בני ישראל, על פי צו ה' למשה.
המשכן (ייתכן שהכוונה ליריעותיו) מובא אל משה, יחד עם האהל, הקרשים וכל הכלים ושאר היריעות והפרוכת. כמו כן מובאים אל תוך המשכן הארון והכפורת המכסה אותו, השולחן, כליו ולחם הפנים, המנורה, נרותיה והשמן, מזבח הקטורת, הקטורת ושמן המשחה, לצד מסך המשכן. מובאים גם מזבח הנחושת החיצוני וכליו, וכן הכיור. הובאו קלעי החצר, העמודים והאדנים, וכן מסך החצר. מובאים למשכן גם הכיסויים לכלי הקודש ובגדי הכהונה (שנשמרו במשכן), על פי צו ה'.
משה רואה את גמר המלאכה ובירך את העוסקים בה.
ה' מצווה כי ביום א' בחודש הראשון (ניסן) יושק המשכן. משה יידרש להניח את ארון העדות במקומו ולהניח עליו את הכפורת, לארגן את השולחן ולחם הפנים שעליו, לסדר את המנורה ולהדליק את נרותיה, להציב את מזבח הקטורת במקומו מול הארון ולהניח את המסך בפתח המשכן. בחצר עליו יהיה להציב את מזבח העולה מול הפתח מבחוץ וגם את הכיור, שאותו יצטרך למלא מים. מסביב לחצר יפרוש את מסך השער.
את שמן המשחה יהיה על משה למשוח את כל מרכיבי המשכן: היריעות, הקרשים והכלים. מזבח העולה נהיה לקודש קודשים בעקבות המשיחה, וגם הכיור וכנו מתקדשים. משה נדרש לרחוץ את אהרן ובניו במים בפתח המשכן, ולאחר מכן להלביש את אהרון ולמשוח אותו, כך שיהיה לכהן הגדול. את בניו ילביש בכותנות וימשח אותם, כך שהכהונה תעבור אליהם לדורות. משה עשה כך.
המשכן הוקם בא' בניסן בשנה השנייה לצאת העם ממצרים, כמעט שנה לאחר צאתם, כעשרה חודשים לאחר מתן תורה. משה הקים את המשכן כפי שנצטווה - הניח את האדנים, שם את הקרשים בתוכם ושילב את הבריחים, הציב את העמודים, פרש את היריעות מעל האוהל, הניח את העדות - לוחות הברית - בארון, הכניס אליו את מוטות הנשיאה הקבועים והוסיף את הכפורת מעליו. את הארון נשא למקומו והציב את הפרוכת. כמו כן עשה את המלאכות שנתבקש בשולחן, במנורה ובמזבח הזהב, שעליו העלה את הקטורת. הוא הציב את המסך בפתח המשכן, ובחצר את המזבח ואת הכיור, שבו נתן מים עבור הכהנים. לאחר שהציב את המסך בפתח החצר וסיים את המלאכה, כיסה ענן את המשכן וכבוד ה' מילא אותו - עד שמשה עצמו לא יכול היה להיכנס אליו. שכינת הענן מעל המשכן ביום (ואש בלילה) הייתה אות לבני ישראל להישאר במקום חנייתם.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
