פרשת תצוה

פרשת תצוה היא הפרשה השמינית בחומש שמות, ובה 101 פסוקים. זו הפרשה היחידה החל משמות שבה השם משה נעדר.

משה מונחה לצוות את העם להביא אליו שמן זית להדלקת נרות. אהרן ובניו יערכו אותו במשכן מחוץ לפרוכת עד עלות הבוקר.

משה מתבקש לקרב את אהרן ובניו ולהכין עבורם בגדי קודש לכבוד ולתפארת. בגדי הכהונה הם: חושן, אפוד, מעיל, כתונת תשבץ, מצנפת ואבנט. הם ייעשו מהבדים ומהזהב שתרם העם.

האפוד הוא בגד דמוי סינר העשוי מכלל הבדים ומזהב, שלו שתי כתפות ומעין חגורה בשם חשב. מוצמדות להן, בכתפיים, שתי אבני שוהם ועליהן שמות השבטים. מחוברות אליו שתי שרשרות זהב.

החושן הוא מעין ריבוע בד העשוי מבדים ומזהב, ובו משובצות 12 אבנים ב־4 שורות: אודם, פטדה וברקת, נופך, ספיר ויהלום, לשם, שבו ואחלמה, ספיר, שוהם וישפה. שמות השבטים מפותחים עליהן. החושן רכוס באמצעות טבעות זהב באפוד, ואין להסירו ממנו לעולם. הכהן הגדול, אהרן, אמור לשאתו תמיד בעבודתו. אל החושן יחוברו האורים והתומים.

המעיל ייעשה מתכלת, ועל שוליו רימונים מבדים נוספים ובהם פעמוני זהב. הללו יצלצלו בהליכתו אל הקודש וימנעו את מותו.

הציץ הוא מעין עיטור מזהב טהור הקשור על פתיל תכלת. עליו ירוקעו המילים: "קדש לה'". על הכהן הגדול לעונדו על מצחו, וכך לכפר על עוון הקודשים.

הכהן הגדול ילבש גם כותונת, מצנפת ואבנט, והכהנים ההדיוטים (פשוטים), בני אהרן - כותונת, מגבעת ואבנט. משה מצווה לדאוג להלבשתם ומשיחתם.

הבגד האחרון הוא מכנסי הבד, הבגד המכסה את פלג הגוף התחתון.

את הקדשת הכהן יש לבצע באמצעות הקרבת פר ושני אילים, בשילוב לחם, חלות ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת חיטים. כולם ירוכזו בסל אחד ויוקרבו. את אהרן ובניו משה מתבקש לרחוץ בכניסה לאהל מועד, להלביש אותם בבגדיהם ולמשוח את אהרן בשמן המשחה.

הפר יוקרב לפני אהל מועד, כשהכהנים סומכים ידיהם עליו. משה ישחט אותו, יזה מדמו על קרנות המזבח ואת הנותר ישפוך על יסודו. את חלבּו הפנימי יקטיר במזבח, ואת בשרו, עורו ותכולת מעיו ישרוף באש כחטאת. דמו של איל אחד, לאחר הסמיה, יוזה על המזבח, וגופו יוקרב כעולה. את דם האיל השני יש להזות על התנוך ובהונות היד והרגל של אהרן ובניו, ולזרקו סביב המזבח. מדם זה ומשמן המשחה יש להזות על אהרון ובניו ובגדיהם. חלק מחלב האיל לצד כיכר לחם, חלה ורקיק מצות יש להניח על ידי אהרון ובניו ולהניפם מעלה יחד אתם. הכול נלקח להקטרה במזבח. לאחר מכן נלקח חזה האיל ומונף מעלה לשם מאכל.

לאחר מכן הכהנים מצווים על המשך שבעת ימי המילואים, שבהם עליהם להישאר בבגדי הקודש באהל מועד, מבלי לצאת. בנוסף עליהם לאכול מבשר הקרבנות ומהלחמים שהובאו בקרבנות המילואים. יש לאכול אותם תוך זמנם הראוי להם, והנותר נשרף באש.

התרחשות נוספת היא כפרת וקידוש המזבח. בכל יום על משה להקריב פר חטאת על המזבח כדי לכפר ולקדשו לעבודה. לאחר מכן מצטווה משה על הקרבת שני כבשים העולים עם נסכיהם מדי בוקר וערב על המזבח - עולת התמיד.

מטרת ותוצאת הציווים היא התקדשות אהל מועד, אהרן ובניו, ועל ידי כך השראת שכינה בתוך העם. כך יתאפשר דיבור מתמיד של ה' אל העם, מתוך אהל מועד.

יש להכין גם מזבח קטורת מעצי שטים שיצופה זהב טהור. סביבו יוקם זר זהב, ובצדדיו - טבעות זהב לשם נשיאתו במוטות עץ מצופי זהב. המזבח יעמוד לפני הפרוכת (לצד השולחן והמנורה). לצד הטבת נרות המנורה בבוקר והעלאתם בערב, על אהרן להעלות בו בקביעות את קטורת הסמים בלבד. אחת בשנה יוזה על קרנותיו דם חטאת הכיפורים.