|
פרשת בשלח היא הפרשה הרביעית בחומש שמות, ובה 116 פסוקים. אלהים קובע שהעם לא יגיע לארץ כנען דרך מישור החוף וארץ הפלשתים, מחשש ממלחמה שתרתיע אותו, אלא דרך ים סוף. עצמות יוסף אִתם. הם נוסעים מסוכות לאיתם, וה' מלווה אותם בעמודי ענן ואש. בצו ה', בני ישראל חונים לפני פי החירות, סמוך לים סוף. ה' מעדכן שפרעה יחשוב שבני ישראל אבודים במדבר, ותחת השפעתו ירדוף אחריהם, מה שיביא להענשתו. המצרים אכן מתחרטים על השחרור ופועלים כך. בני ישראל נלחצים לראותם וטוענים שהעדיפו את עבדות מצרים לעומת מוות במדבר. משה אומר להם שה' יושיע אותם ויילחם עבורם. ה' מורה למשה להורות לעם לנסוע. הוא מתבקש להטות את ידו על הים ולבקוע אותו לשניים, כך שבני ישראל ילכו בתוכו. תחת השפעת ה', המצרים ייכנסו גם הם לים. ה' ייכבד בהם, וכך יבינו את עוצמתו. בלילה מפרידים ענן וחושך בין בני ישראל למצרים. משה נוטה ידו על הים, ורוח עזה פותחת אותו להליכת בני ישראל. המצרים אחריהם. ה' מקשה על המצרים והם רוצים לחזור. משה נוטה ידו על הים, ולפנות בוקר טובעים בהם המצרים. בני ישראל, שהלכו מוגנים בים, רואים את המחזה, מאמינים בה' ובמשה ופוצחים בשירה המתארת את שמחתם, עונשם של המצרים, התרשמות העמים מהמתרחש והתקווה להגיע לארץ. זוהי שירת הים, הכתובה בספר התורה בשיטת "אריח על גבי לבנה". גם מרים והנשים מצטרפות. בני ישראל מגיעים למדבר שור, ומוצאים רק מים מרים במרה. משה מבקש תשועה מהאל, ובעצתו ממתיק את המים באמצעות השלכת עץ אליהם. הוא מודיע לעם כי אם ציות לצו האל ימנע חולי במחלות מצרים. באילים, היעד הבא, נמצאים מים רבים. חודש לאחר צאתם ממצרים הם מגיעים למדבר סין, ושם, ברעבונם, הם שוב קובלים על עזיבת מצרים, מקום "סיר הבשר". ה' מודיע שימטיר לחם מן השמיים. ליקוטו יבוצע יום־יום, וביום שישי יאספו מנה כפולה. משה ואהרן אומרים זאת לבני ישראל ונוזפים בהם, וכבוד ה' מתגלה בענן. אלהים מודיע שהעם יאכל גם מבשר השליו. למחרת מוצאים בני ישראל את הלחם באדמה. הוא נקרא "מן" בשל תהייתם מהו. הם נדרשים ללקטו לפי גודל המשפחה ולסיימו באותו היום. כמה מותירים ממנו, והמן מעלה תולעים. משה נוזף בהם. ביום שישי הם מתבקשים להשאיר ממנו לשבת, שבה לא יסופק המן. בכל זאת, היו שיצאו בשבת לבדוק אם הגיע, ונכזבו. משה נוזף בבני ישראל על התנהגותם ומורה שאיש לא יצא ממקומו בשבת. העם מציית. משה מורה לאהרן לשמור כמות מן לצנצנת כמשמרת. המן מלווה את העם ארבעים שנים במדבר. בני ישראל מגיעים לרפידים, סובלים ממחסור במים ושוב קובלים על יציאתם ממצרים למוות במדבר. ה' מורה למשה, המתלונן לפניו, לקחת מזקני ישראל ולהוציא מים מן הסלע באמצעות הכאתו. המקום נקרא מסה ומריבה בשל האירועים. עמלק מגיע להילחם בעם. משה מורה ליהושע לארגן לוחמים, ועולה עם אהרון וחור להתפלל בגבעה. כשידיו למעלה, ישראל מנצחים, כשידיו רפות – עמלק. מושמת תחתיו אבן לישיבה, וחור ואהרון תומכים בידיו. יהושע מנצח. אלהים מודיע שימחה את זכר עמלק, אויבו הנצחי, מתחת השמיים. יהושע בונה מזבח וקורא לו ה' נסי. |
| כותר |
פרשת בשלח |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
פרשת בשלח היא הפרשה הרביעית בחומש שמות, ובה 116 פסוקים.
אלהים קובע שהעם לא יגיע לארץ כנען דרך מישור החוף וארץ הפלשתים, מחשש ממלחמה שתרתיע אותו, אלא דרך ים סוף. עצמות יוסף אִתם. הם נוסעים מסוכות לאיתם, וה' מלווה אותם בעמודי ענן ואש.
בצו ה', בני ישראל חונים לפני פי החירות, סמוך לים סוף. ה' מעדכן שפרעה יחשוב שבני ישראל אבודים במדבר, ותחת השפעתו ירדוף אחריהם, מה שיביא להענשתו. המצרים אכן מתחרטים על השחרור ופועלים כך.
בני ישראל נלחצים לראותם וטוענים שהעדיפו את עבדות מצרים לעומת מוות במדבר. משה אומר להם שה' יושיע אותם ויילחם עבורם.
ה' מורה למשה להורות לעם לנסוע. הוא מתבקש להטות את ידו על הים ולבקוע אותו לשניים, כך שבני ישראל ילכו בתוכו. תחת השפעת ה', המצרים ייכנסו גם הם לים. ה' ייכבד בהם, וכך יבינו את עוצמתו.
בלילה מפרידים ענן וחושך בין בני ישראל למצרים. משה נוטה ידו על הים, ורוח עזה פותחת אותו להליכת בני ישראל. המצרים אחריהם. ה' מקשה על המצרים והם רוצים לחזור. משה נוטה ידו על הים, ולפנות בוקר טובעים בהם המצרים.
בני ישראל, שהלכו מוגנים בים, רואים את המחזה, מאמינים בה' ובמשה ופוצחים בשירה המתארת את שמחתם, עונשם של המצרים, התרשמות העמים מהמתרחש והתקווה להגיע לארץ. זוהי שירת הים, הכתובה בספר התורה בשיטת "אריח על גבי לבנה". גם מרים והנשים מצטרפות.
בני ישראל מגיעים למדבר שור, ומוצאים רק מים מרים במרה. משה מבקש תשועה מהאל, ובעצתו ממתיק את המים באמצעות השלכת עץ אליהם. הוא מודיע לעם כי אם ציות לצו האל ימנע חולי במחלות מצרים. באילים, היעד הבא, נמצאים מים רבים. חודש לאחר צאתם ממצרים הם מגיעים למדבר סין, ושם, ברעבונם, הם שוב קובלים על עזיבת מצרים, מקום "סיר הבשר". ה' מודיע שימטיר לחם מן השמיים. ליקוטו יבוצע יום־יום, וביום שישי יאספו מנה כפולה. משה ואהרן אומרים זאת לבני ישראל ונוזפים בהם, וכבוד ה' מתגלה בענן. אלהים מודיע שהעם יאכל גם מבשר השליו.
למחרת מוצאים בני ישראל את הלחם באדמה. הוא נקרא "מן" בשל תהייתם מהו. הם נדרשים ללקטו לפי גודל המשפחה ולסיימו באותו היום. כמה מותירים ממנו, והמן מעלה תולעים. משה נוזף בהם. ביום שישי הם מתבקשים להשאיר ממנו לשבת, שבה לא יסופק המן. בכל זאת, היו שיצאו בשבת לבדוק אם הגיע, ונכזבו.
משה נוזף בבני ישראל על התנהגותם ומורה שאיש לא יצא ממקומו בשבת. העם מציית.
משה מורה לאהרן לשמור כמות מן לצנצנת כמשמרת. המן מלווה את העם ארבעים שנים במדבר.
בני ישראל מגיעים לרפידים, סובלים ממחסור במים ושוב קובלים על יציאתם ממצרים למוות במדבר. ה' מורה למשה, המתלונן לפניו, לקחת מזקני ישראל ולהוציא מים מן הסלע באמצעות הכאתו. המקום נקרא מסה ומריבה בשל האירועים.
עמלק מגיע להילחם בעם. משה מורה ליהושע לארגן לוחמים, ועולה עם אהרון וחור להתפלל בגבעה. כשידיו למעלה, ישראל מנצחים, כשידיו רפות - עמלק. מושמת תחתיו אבן לישיבה, וחור ואהרון תומכים בידיו. יהושע מנצח. אלהים מודיע שימחה את זכר עמלק, אויבו הנצחי, מתחת השמיים. יהושע בונה מזבח וקורא לו ה' נסי.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
