פרשת כי תבוא

פרשת כי תבוא היא הפרשה השביעית בחומש דברים, ובה 122 פסוקים. מופיעות בה בהרחבה הברכות והקללות לעם ישראל. היא נקראת תמיד שתי שבתות לפני ראש השנה - על פי חז"ל, כדי לא לסיים את השנה בקללות. את קטעי הקללות נהוג לקרוא בעלייה אחת, כדי שלא להיראות כמי שמעוניינים לקטוע את תוכחת האל.

משה נואם: כשהעם יגיע לארץ, עליו לקחת את ביכורי האדמה בטנא, להגיע אל הכהן הממונה במקום הנבחר ולומר לו שבא לארץ שהאל נשבע לתת לעם ישראל. הכהן יקח את הטנא ויניחו לפני המזבח. העולה יספר על הארמי שפגע באביו (ככל הנראה: לבן), על הירידה למצרים, ריבוי העם ועבדות מצרים. הוא ימשיך ויתייחס לתפילה לאל ושמיעתה באוזניו, שוהבילה ליציאת מצרים בנסים גדולים. אז נחלו בני ישראל את הארץ הטובה - והנה מביא האדם מביכורי אדמתו. האדם משתחווה לפני האל ושמח בכל הטוב שקיבל מהאל, יחד עם הלוי והגר.

כשאדם מסיים לעשר מתבואתו, עליו לתת ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה בשנה השלישית ולהצהיר לפני הכהן כי הוציא את הקודש (המעשר) מביתו ונתנו לראויים לכך, באופן הראוי והנכון מבחינה הלכתית. עליו לבקש מה' שיברך את עמו ואדמתו הפורייה.

העם נדרש לשמור את המצוות שנצטווה בהן. כשם שהאמיר את ה' לאל וללכת בדרכיו, ה' האמיר את העם לעם סגולה, העליון מכל העמים, לתהילה ולתפארת, כעם קדוש.

משה וזקני ישראל מצווים את העם לשמור את המצוות. בעוברם את הירדן עליהם להקים אבנים גדולות ולסיידן. עליהן יש לכתוב את דברי התורה כדי שהעם יבוא לארץ, כמובטח. האבנים יוקמו בהר עיבל, שבו יבנה העם מזבח אבנים שלמות לה', ללא הנפת ברזל. במזבח יועלו עולות ושלמים, שייאכלו בשמחה. התורה תבואר היטב באבנים.

משה, הכהנים והלווים אומרים לעם שהיום נהיה לעם ושעליו לשמוע לאל ולשמור מצוותיו. שמעון, לוי, יהודה, יששכר יוסף ובנימין יעמדו לברך את העם על הר גריזים, וראובן, גד, אשר, זבולון דן ונפלתי יעמדו על הקללה. הלוויים יקללו את החוטאים לה' ולחברה והעם יענה אמן.

אם העם ישמע לה' הוא יהיה עליון, יזכה לברכות רבות במשפחה וביבול וינצח בקלות את אויביו. העם יהיה קדוש ומעורר מורא, וייהנה מאוצרו הטוב ומהשפע של האל, מבלי להיתמך בידי אחרים. הדבר מותנה בהקפדה על המצוות.

אם העם יסור מדבר האל, יבואו עליו קללות רבות - במשפחה וביבול, בחולאים רבים ומול האויבים. העם יסבול בקביעות, לא יצליח לממש פוטנציאל בחייו וביבולו, יראה את בניו ובנותיו נתונים לעם אחר בחוסר אונים ובגלות בקרב עם לא מוכר. הקללות ירדפו וישמידו רבים בעם ישראל לאות ולמפות, כי לא עבדו את ה' בשמחה ובטוב לבב. תחת זאת יעבדו את האויבים בחוסר כול. עם חסר רחמים יפגע בבני ישראל, ישמיד רבים ממנו ויהרוס את יבולו. בני ישראל יאכלו את בני משפחותיהם ברעבונם. כל זאת יקרה אם בני העם לא ישמרו על דברי התורה - אז יבואו מכות רבות על העם, כולל מכות מצרים המפחידות וגם דברים שאינם כתובים בספר. מעטים יישארו מהעם, וכמו שרבו בעבר, כעת יפחתו ויגלו בכל העולם בחוסר מנוח ובסבל. בני ישראל ישובו למצרים למכירה כעבדים באניות. זו הברית שציווה ה' את משה לכרות עם בני ישראל, בנוסף לברית סיני.

משה קורא לעם ומודיע להם כי הם ראו את הנסים שעשה ה' במצרים, אולם עד עתה לא קיבלו מהאל את היכולת להפנים את משמעותה. בארבעים שנות הנדודים במדבר זכו לשמירה פיזית נסית על מנת שיכירו באל, וגם את סיחון ועוג ניצחו ונחלו את ארצם. על העם לשמור את הברית על מנת שיכלכלו את צעדיהם בהמשך.