|
פרשת ואתחנן היא הפרשה השנייה בחומש דברים, ובה 122 פסוקים. היא נקראת תמיד לאחר ט' באב. משה ממשיך לנאום ומספר איך מול בית פעור לאחר כיבוש עבר הירדן, התחנן שה' יאפשר לו לעלות לארץ. אלהים אסר עליו להתפלל והורה לו לצפות בה מההר. את הארץ ינחיל יהושע. משה מבקש מהעם שישמעו אל החוקים שהוא מלמד כדי שינחלו את הארץ – מבלי להוסיף או לגרוע מהם. הם ראו שהחוטאים בבעל פעור הושמדו, והדבקים בה' – חיים. בזכות חוקים אלו העם ייתפס כחכם ונבון, שלו חוקים צדיקים ואל קרוב. לכן יש להישמר משכחת זיכרון ימי המדבר והסרתם מהלב ולהנחילם לדור הבא. משה מתאר את המעמד בסיני – הקהלת העם תחת ההר הבוער באש, קול ה' המדבר ללא תמונה, כתיבת עשרת הדיברות על שני לוחות אבנים. משה צוּוה ללמד את עם ישראל חוקים לעשות בארץ. העם מוזהר, נוכח היעדר התמונה, שלא לעשות כל פסל או תמונה לשם פולחן מאלמנטים המצויים בארץ. העם נבחר, הוצא מכור הברזל במצרים, להיות לעם נחלה לה'. על דברי העם, נאסר על משה לעבור את הירדן. שוב מוזהר העם על שכחת הברית ויצירת פסל – ה' הוא אל קנא, אש אוכלה. אם לאחר ההשתרשות בארץ העם יחטא בעבודה זרה, השמיים עדים כי הוא יגלה, יפוץ בעמים וכמותו תפחת. שם הוא יעבוד פסלים, ואז יבקש לתקן ואכן ישוב אל ה' בכל לבו. האל הרחום לא ישחיתו לגמרי, בשל הברית הנצחית עמו. מעולם לא היה דבר כזה: דיבור האל לעם כולו והוצאת עם מעבדות עם אחר, כפי שנעשה במצרים. הומחש שאין אל מלבד ה'. בשל אהבתו לאבות בחר בזרעם והוציאם ממצרים לשם הורשתם של עמים חזקים וירושת הארץ. ההבנה מחייבת הכרה בייחודיות האל ושמירת מצוותיו, על מנת שייטב לישראל ולצאצאיהם. משה מבדיל שלוש ערי מקלט בעבר הירדן לרוצחים בשגגה: בצר בנחלת ראובן, ראמות – לגד, גולן – למנשה. שם גם קורא משה לשמוע אל המצוות. ברית סיני, שבה דיבר ה' עם העם, היא גם עם הצאצאים, לא רק עם האבות. משה חוזר בשינויים קלים על הדיברות, שה' אמר וכתב על שני לוחות. הוא מזכיר שניגשו אליו ראשי השבטים והזקנים ואמרו לו שאמנם נוכחו בגדולת האל ובאפשרות לחיות לאחר דיבור עמו, אך הם חוששים ממותם אם ימשיך להישמע. הם ביקשו שמשה יתווך אותו להם. ה' הסכים ברצון, הביע תקווה שהעם יציית למצוותיו, והורה למשה להישאר עמו ללימוד המצוות לקיום בארץ ולהשיב את הזקנים לאהליהם. שמירת המצוות באדיקות תביא להמשכיות בארץ. יש לירוא את האל ולהנחיל נאמנות אליו לכל הדורות, כדי שהעם ישגשג בארץ. האל הוא אחד, יש לאהוב אותו בכל הלב, לשנן את דבריו בכל מצב, לקשור אותם על היד ובין העיניים (במסורת: תפילין) ולכותבם במזוזה. כשהעם יעלה לארץ ויירש מן המוכן את ערי יושביה, עליו להישמר שלא לשכוח את האל, אלא לעבדו ביראה ולהישבע בשמו. אין להיגרר אחרי העבודה הזרה של העמים סביב, כי כעס ה' יביא להשמדתם. אין לנסות את האל כפי שהעם ניסה בעבר. יש לשמור את מצוותיו, לעשות את הישר והטוב כתנאי לירושת הארץ וניצחון האויבים. אם הבן ישאל לפשר המצוות, יש לתאר לו את יציאת מצרים, שנועדה לירושת הארץ, ולומר לו כי המצוות מחיות את העם ומיטיבות עמו. יש להחרים את שבעת העמים הגרים בארץ, לא לכרות אתם ברית, לא לחון אותם ולא להינשא להם. אם הם יגררו את הצאצאים לעבודה זרה, הם יושמדו במהירות. יש לשבור את פסליהם, כי העם הוא קדוש וסגולה. העם הקטן לא נבחר והוצא ממצרים בשל גודלו, אלא בשל אהבת האל כלפיו ושבועתו לאבות. הדבר מלמד על נאמנות האל ושמירת הברית עם אוהביו, לצד הגמול לשונאיו. יש לשמור את המצוות. |
| כותר |
פרשת ואתחנן |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
פרשת ואתחנן היא הפרשה השנייה בחומש דברים, ובה 122 פסוקים. היא נקראת תמיד לאחר ט' באב.
משה ממשיך לנאום ומספר איך מול בית פעור לאחר כיבוש עבר הירדן, התחנן שה' יאפשר לו לעלות לארץ. אלהים אסר עליו להתפלל והורה לו לצפות בה מההר. את הארץ ינחיל יהושע.
משה מבקש מהעם שישמעו אל החוקים שהוא מלמד כדי שינחלו את הארץ - מבלי להוסיף או לגרוע מהם. הם ראו שהחוטאים בבעל פעור הושמדו, והדבקים בה' - חיים. בזכות חוקים אלו העם ייתפס כחכם ונבון, שלו חוקים צדיקים ואל קרוב. לכן יש להישמר משכחת זיכרון ימי המדבר והסרתם מהלב ולהנחילם לדור הבא.
משה מתאר את המעמד בסיני - הקהלת העם תחת ההר הבוער באש, קול ה' המדבר ללא תמונה, כתיבת עשרת הדיברות על שני לוחות אבנים. משה צוּוה ללמד את עם ישראל חוקים לעשות בארץ. העם מוזהר, נוכח היעדר התמונה, שלא לעשות כל פסל או תמונה לשם פולחן מאלמנטים המצויים בארץ. העם נבחר, הוצא מכור הברזל במצרים, להיות לעם נחלה לה'. על דברי העם, נאסר על משה לעבור את הירדן. שוב מוזהר העם על שכחת הברית ויצירת פסל - ה' הוא אל קנא, אש אוכלה.
אם לאחר ההשתרשות בארץ העם יחטא בעבודה זרה, השמיים עדים כי הוא יגלה, יפוץ בעמים וכמותו תפחת. שם הוא יעבוד פסלים, ואז יבקש לתקן ואכן ישוב אל ה' בכל לבו. האל הרחום לא ישחיתו לגמרי, בשל הברית הנצחית עמו. מעולם לא היה דבר כזה: דיבור האל לעם כולו והוצאת עם מעבדות עם אחר, כפי שנעשה במצרים. הומחש שאין אל מלבד ה'. בשל אהבתו לאבות בחר בזרעם והוציאם ממצרים לשם הורשתם של עמים חזקים וירושת הארץ. ההבנה מחייבת הכרה בייחודיות האל ושמירת מצוותיו, על מנת שייטב לישראל ולצאצאיהם.
משה מבדיל שלוש ערי מקלט בעבר הירדן לרוצחים בשגגה: בצר בנחלת ראובן, ראמות - לגד, גולן - למנשה.
שם גם קורא משה לשמוע אל המצוות. ברית סיני, שבה דיבר ה' עם העם, היא גם עם הצאצאים, לא רק עם האבות. משה חוזר בשינויים קלים על הדיברות, שה' אמר וכתב על שני לוחות. הוא מזכיר שניגשו אליו ראשי השבטים והזקנים ואמרו לו שאמנם נוכחו בגדולת האל ובאפשרות לחיות לאחר דיבור עמו, אך הם חוששים ממותם אם ימשיך להישמע. הם ביקשו שמשה יתווך אותו להם. ה' הסכים ברצון, הביע תקווה שהעם יציית למצוותיו, והורה למשה להישאר עמו ללימוד המצוות לקיום בארץ ולהשיב את הזקנים לאהליהם. שמירת המצוות באדיקות תביא להמשכיות בארץ.
יש לירוא את האל ולהנחיל נאמנות אליו לכל הדורות, כדי שהעם ישגשג בארץ. האל הוא אחד, יש לאהוב אותו בכל הלב, לשנן את דבריו בכל מצב, לקשור אותם על היד ובין העיניים (במסורת: תפילין) ולכותבם במזוזה.
כשהעם יעלה לארץ ויירש מן המוכן את ערי יושביה, עליו להישמר שלא לשכוח את האל, אלא לעבדו ביראה ולהישבע בשמו. אין להיגרר אחרי העבודה הזרה של העמים סביב, כי כעס ה' יביא להשמדתם.
אין לנסות את האל כפי שהעם ניסה בעבר. יש לשמור את מצוותיו, לעשות את הישר והטוב כתנאי לירושת הארץ וניצחון האויבים. אם הבן ישאל לפשר המצוות, יש לתאר לו את יציאת מצרים, שנועדה לירושת הארץ, ולומר לו כי המצוות מחיות את העם ומיטיבות עמו.
יש להחרים את שבעת העמים הגרים בארץ, לא לכרות אתם ברית, לא לחון אותם ולא להינשא להם. אם הם יגררו את הצאצאים לעבודה זרה, הם יושמדו במהירות. יש לשבור את פסליהם, כי העם הוא קדוש וסגולה. העם הקטן לא נבחר והוצא ממצרים בשל גודלו, אלא בשל אהבת האל כלפיו ושבועתו לאבות. הדבר מלמד על נאמנות האל ושמירת הברית עם אוהביו, לצד הגמול לשונאיו. יש לשמור את המצוות.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
