פרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי היא הפרשה העשירית והאחרונה בחומש ויקרא, ובה 78 פסוקים. במרבית השנים היא נקראת עם פרשת בהר.

ה' מודיע לעם שאם ילך בחוקיו וישמור את מצוותיו, הגשם ירד בעתו והארץ תיתן את יבולה, ברמה של קושי לעמוד בהספקים מהשפע הרב. העם יאכל לשובע וישב בשלווה ובשלום, ללא חיות רעות ומלחמות. האויבים ינוצחו בקלות, העם ירבה מאוד ויחזיק במאגרי מזון עצומים, בלי להזדקק לכל היבול החדש. ה', שהוציא את העם מעבדות מצרים ומוליכו קוממיות בארצו, ישכון בעם ויתהלך בתוכו.

אולם אם העם ימרוד במצוות ה', הוא יביא מחלות רבות, והאויבים, שיהרגו בעם ישראל, יאכלו את היבול. אם המרד ימשיך, הארץ לא תיתן יבול, חית השדה תאכל את הבהמות ואת העם, והדרכים יהיו שוממות. בהמשך אלהים יביא חרב, דבר ורעב. אם עוד יעמוד העם במרדו, הורים יאכלו את ילדיהם, האל ישמיד את העבודה הזרה בארץ וגופות יהיו מפוזרות בערים השוממות. הנותרים יגלו ויירדפו. בהיות הארץ עזובה, יישמרו בה השמיטות שהעם לא שמר עליהן בעבר.

כשבני ישראל יהיו בגלות, הם יהיו מפוחדים מאוד ויברחו גם בהיעדר רודף, חסרי תקומה ותקווה, בשל חטאי אבותיהם ושלהם. הם יתוודו על כך ועל הליכתם בקרי - בהתרסה ובאדישות, וגם האל ינהג כך בהם - ואז ייכנע לבם והם ירצו את עונשם.

ה' יזכור את בריתו עם האבות ואת הארץ, שבינתיים עומדת שוממה בשמיטותיה. גם כשהעם בגלות, הברית לא תופר והעם לא יכלה, משום שה' יזכור אותה ואת יציאת מצרים.

כל אלו המשפטים והחוקים שנתן ה' למשה בהר סיני. את פרשת הקללות נהוג לקרוא בשקט ובעלייה אחת.

אם אדם נודר לשלם את ערכו הכספי לה' - ערך זכר בין עשרים לשישים הוא חמישים שקל כסף, ונקבה בגיל זה - שלושים

מעל שישים - חמישה עשר, ונקבה - עשרה. אם אין בידו לשלם, הכהן קובע את הסכום על פי יכולתו הכספית.

אם בהמה מוקדשת לקרבן, אין להמירה באחרת. אם בכל זאת הדבר נעשה, שתי הבהמות קדושות. אם בהמה הוקדשה ונפל בה מום הפוסל אותה, היא מובאת אל הכהן להערכת שווי. אם הבעלים מעוניין לגאול אותה מקדושתה, עליו לשלם את שוויה בתוספת חמישית. הכהן משמש שמאי הנכס גם במקרה שאדם הקדיש את ביתו לה'. אם אדם מעוניין בהקדשת שדהו, מחירה יהיה חמישים שקל כסף לשטח שנקרא "זרע חומר שעורים" (כ־20 דונם) בשנת היובל, כאשר המחיר פוחת ככל שחולפות השנים לאחר היובל. אם האדם חפץ בהשבת שדהו לחזקתו עליו להוסיף חמישית על ערכו. אם האדם לא עושה זאת, והשדה נמכר לאדם אחר, הוא לא ישוב עוד לחזקתו, אלא יעבור לכהנים בשנת היובל.

אם אדם הקדיש שדה שאינו נחלה אלא רק בבעלותו, הכהן ישלם לו לפי ההערכה הקודמת, ובשנת היובל השדה ישוב לבעליו המקוריים שינחלוהו. שקל הקודש הוא עשרים גרה.

אין להקדיש את בכור הבהמה הטהורה, שמקודש לה' מראש, לקרבן. אם הוקדש בכור בהמה טמאה (בזהותה דנו המפרשים) - ניתן לפדותה בתוספת חמישית משוויה, אחרת תימכר לאדם אחר.

אם אדם החרים דבר מבעלותו (בשונה מהקדש) הוא לא נמכר ולא נגאל לחזקתו, אלא מועבר לכהנים. במקרה שמוחרם אדם הנידון למיתה או תושבי עיר כבושה (מחלוקת פרשנים בדבר) - לא ניתן לפדותם.

אם אדם עישר מעשר מיבולו הוא מוקדש לה', ואם ברצונו לגאול את היבול בשווה כסף, עליו להוסיף חמישית. כל בהמה עשירית יש להקדיש לה', בלי קשר לאיכותה - ואם היא מומרת בבהמה אחרת, שתיהן קדושות.

אלו המצוות שציווה ה' את משה בהר סיני.