|
פרשת וילך היא הפרשה התשיעית בחומש דברים. היא מונה שלושים פסוקים בלבד, והינה הפרשה הקצרה ביותר בתורה. לעיתים היא נקראת יחד עם פרשת נצבים בשבת שלפני ראש השנה, ולעיתים לבדה בשבת שובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים. לכן, אין לה הפטרה ייחודית, שכן בשבת שובה קוראים הפטרה הקשורה לענייני היום, וכאשר פרשת וילך מחוברת לניצבים, קוראים את הפטרת ניצבים מהפטרות הנחמה. משה הולך ופונה לעם. הוא מסביר כי בהיותו מאה ועשרים, הוא מוגבל פיזית והאל אמר לו שלא יעבור את הירדן. אלהים הוא שיעבור לפני העם וישמיד את הנוכרים בארץ, ואת העם ינהיג יהושע. עמי הארץ ייענשו כמו סיחון ועוג, וייתננו לפני העם, שיידרש לעשות להם כפי שצוו, בלא פחד ומורא, בהיותם בטוחים באל. משה מוסר ליהושע בדברי חיזוק ואומר לו שהוא ינחיל את הארץ לעם, תחת השגחת ה'. משה כותב את התורה ומוסר אותה לכהנים ולזקני ישראל. הוא מצווה אותם להתקהל בחג הסוכות בשנת השמיטה, כאשר כולם באים לראות את פני ה' במקום הנבחר, ולקרוא מתוך התורה. כולם יהיו שם יחד: אנשים, נשים, ילדים וגרים, ובמעמד זה ישמעו וילמדו לשמור את התורה בארץ. ה' מורה למשה לקרוא ליהושע ולהתכנס באהל מועד לשמיעת צו ה'. ה' נראה בעמוד ענן באוהל ומודיע למשה שלאחר מותו יזנה העם אחרי אלהים אחרים ויפר את הברית – שעליה משה הזהיר בנאומו לכל אורך החודש האחרון. אלהים יכעס על העם, יעזוב אותו ויסתיר את פניו ממנו. צרות רבות ימצאו את העם והם יטענו שהדבר נובע מהיעדר אלהים בקרבם. ה' אכן יסתיר את פניו בשל מעשי העם. ה' מצווה לכתוב את השירה וללמדה את בני ישראל, כדי שתהיה לעד – כאשר העם ייכנס לארץ וייהנה מן הארץ, ובהמשך יפר את הברית ויסבול מצרות רבות. השירה, שלא תישכח לעולם, גם מפי צאצאיהם של בני ישראל, תהיה לעדה לפני האל – המכיר את יצרו של העם. משה כותב את השירה ומלמד אותה לבני ישראל. הוא מצווה שוב את יהושע במילים "חזק ואמץ", בתפקידו להביא את בני ישראל לארץ. משה מסיים לכתוב את דברי התורה עד תומם בספר, ומצווה את הלוויים לקחת את ספר התורה ולהניחו בארון כעד. הוא מכיר את אופיים של בני ישראל ויודע שכפי שמרו בה' בחייו, יעשו כן גם אחרי מותו. הוא מבקש להקהיל את הזקנים והשוטרים ולהעיד בהם את השמיים ואת הארץ, כי ידוע שאחרי מותו העם ישחית ויסור מהדרך, וייענש. משה אומר את דברי השירה – המופיעה בפרשה הבאה – לבני ישראל. |
| כותר |
פרשת וילך |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
פרשת וילך היא הפרשה התשיעית בחומש דברים. היא מונה שלושים פסוקים בלבד, והינה הפרשה הקצרה ביותר בתורה. לעיתים היא נקראת יחד עם פרשת נצבים בשבת שלפני ראש השנה, ולעיתים לבדה בשבת שובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים. לכן, אין לה הפטרה ייחודית, שכן בשבת שובה קוראים הפטרה הקשורה לענייני היום, וכאשר פרשת וילך מחוברת לניצבים, קוראים את הפטרת ניצבים מהפטרות הנחמה.
משה הולך ופונה לעם. הוא מסביר כי בהיותו מאה ועשרים, הוא מוגבל פיזית והאל אמר לו שלא יעבור את הירדן. אלהים הוא שיעבור לפני העם וישמיד את הנוכרים בארץ, ואת העם ינהיג יהושע. עמי הארץ ייענשו כמו סיחון ועוג, וייתננו לפני העם, שיידרש לעשות להם כפי שצוו, בלא פחד ומורא, בהיותם בטוחים באל.
משה מוסר ליהושע בדברי חיזוק ואומר לו שהוא ינחיל את הארץ לעם, תחת השגחת ה'.
משה כותב את התורה ומוסר אותה לכהנים ולזקני ישראל. הוא מצווה אותם להתקהל בחג הסוכות בשנת השמיטה, כאשר כולם באים לראות את פני ה' במקום הנבחר, ולקרוא מתוך התורה. כולם יהיו שם יחד: אנשים, נשים, ילדים וגרים, ובמעמד זה ישמעו וילמדו לשמור את התורה בארץ.
ה' מורה למשה לקרוא ליהושע ולהתכנס באהל מועד לשמיעת צו ה'. ה' נראה בעמוד ענן באוהל ומודיע למשה שלאחר מותו יזנה העם אחרי אלהים אחרים ויפר את הברית - שעליה משה הזהיר בנאומו לכל אורך החודש האחרון. אלהים יכעס על העם, יעזוב אותו ויסתיר את פניו ממנו. צרות רבות ימצאו את העם והם יטענו שהדבר נובע מהיעדר אלהים בקרבם. ה' אכן יסתיר את פניו בשל מעשי העם.
ה' מצווה לכתוב את השירה וללמדה את בני ישראל, כדי שתהיה לעד - כאשר העם ייכנס לארץ וייהנה מן הארץ, ובהמשך יפר את הברית ויסבול מצרות רבות. השירה, שלא תישכח לעולם, גם מפי צאצאיהם של בני ישראל, תהיה לעדה לפני האל - המכיר את יצרו של העם.
משה כותב את השירה ומלמד אותה לבני ישראל. הוא מצווה שוב את יהושע במילים "חזק ואמץ", בתפקידו להביא את בני ישראל לארץ. משה מסיים לכתוב את דברי התורה עד תומם בספר, ומצווה את הלוויים לקחת את ספר התורה ולהניחו בארון כעד. הוא מכיר את אופיים של בני ישראל ויודע שכפי שמרו בה' בחייו, יעשו כן גם אחרי מותו. הוא מבקש להקהיל את הזקנים והשוטרים ולהעיד בהם את השמיים ואת הארץ, כי ידוע שאחרי מותו העם ישחית ויסור מהדרך, וייענש. משה אומר את דברי השירה - המופיעה בפרשה הבאה - לבני ישראל.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
