פיוט מפיו של ר' יעקב אביחצירא, מייסד שושלת הרבנים של משפחת אבוחצירא (סבו של ר' ישראל אביחצירא – הבבא סאלי), מאזור תפילאלת אשר בדרום מרוקו. כרבים מרבני המשפחה, חיבר ר' יעקב, לצד כל עיסוקיו התורניים והנהגת הקהילה, עשרות רבות של פיוטים. הפיוט, הפותח במילים "אשיר לכבוד חברים" מגדיר בכך את הנושא: שבח לחבורה – תלמידיו־חבריו של ר' שמעון בר יוחאי, המופיעים בספר הזוהר. הפיוט מוכר ואהוב על קהילות יהודי מרוקו והוא מושר בהתכנסויות מסורתיות רבות וכמובן סביב ל"ג בעומר – יום ההילולה של ר' שמעון בר יוחאי. בתי הפיוט באקרוסטיכון "אני יעקב אביחצירא חזק" מוקדשים לר' שמעון ולבני החבורה. כל אחת מהדמויות מחוברת גם לאחת מעשר הספירות, וכולן כלולות בדמותו של ר' שמעון רבת הפנים, המשול לספירת הכתר ("בעטרה שעיטרה לו אמו..."). דמותו של ר' שמעון בר יוחאי נוכחת מאוד בתרבותם של יהודי מרוקו כראש לצדיקים חכמי תורת הנסתר, מחוללי נסים וישועות. לקראת סוף הפיוט אפשר לחוש משהו מהסיבה לכך: "אַשְׁרֵיהוּ לְבַר יוֹחַאי, שֶׁהוּא עַד בּוֹא מְשִׁיחַי, קִיֵּם הוּא נֶפֶשׁ כָּל חַי, הֵמָּה יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ." כמו אומר, דווקא דמותו ותורתו של ר' שמעון, העוסקות בתורת הנסתר ובמציאות שמעבר לזו הנראית לעין, הן המחיות את הנפשות הנמצאות בגלות, מאפשרות להן להתחזק ולשמור על רוחן עד בוא הגאולה. הפיוט חותם בסימן ההתכנסות של יום ההילולא לר' שמעון, הלוא הוא ל"ג בעומר. הפייטן מזמין את הקהילה לחגוג את ההילולה, שהיא הזדמנות להתחבר לאור המאיר מדמותו.
|