ברכת המינים (מתוך תפילה העמידה)

ברכה זו היא הברכה השתים עשרה בתפילת עמידה של חול, והתשיעית ברשימת הבקשות האישיות.

ברכה זו שונה מיתר הברכות, שכן במקום שבח וברכה יש בה רצף של קללות או בקשות למיצוי הדין עם הרשעים.

בתלמוד הבבלי מופיע סיפור לגבי התקנתה של תפילת העמידה, ובפרט לגבי ברכת המינים: "תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה [...]" (ברכות כח, ע"ב). כפי שניתן לראות ביחידת המבוא לתפילת העמידה, כנראה גרסת התפילה של שמעון הפקולי לא היתה הגרסה הראשונה של תפילת העמידה, וכך גם לגבי ברכת המינים שתיקן שמואל הקטן. סביר לפרש שהוא תיקן נוסח מסוים שלה לפי נושא (ואולי אף תבנית) קבוע מראש, וייתכן שנוסח זה הוא שעומד בבסיסם של נוסחי הברכה המוכרים לנו כיום.

בעקבות הסיפור על שמואל הקטן, כפי הנראה, התקבלה סברה שגויה שברכת המינים היא הברכה התשע עשרה, זו שנוספה מאוחר אל תפילת שמונה עשרה. אולם, כפי שמתברר גם מן נוסחי התפילה שבגניזה הקהירית (שבהם מנויות שמונה עשרה ברכות יחד עם ברכת המינים), ברכת "מכניע זדים" תמיד הייתה חלק מתפילת העמידה, והברכה שנוספה מאוחר יותר היא ככל הנראה צמח דוד.

מקובל להניח שתיקון הנוסח של ברכת המינים נעשה בהשפעת הופעתן של כתות נוצריות בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. עדות מוקדמת לכך - דהיינו לחלוקה שבין ברכת "מכניע זדים" המקורית ובין אזכורם של המינים - אפשר למצוא בתלמוד הירושלמי. ברייתא המובאת בו קובעת כי את הבקשה על המינים יש להזכיר בברכה שעוסקת בזדים: "כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים" (ברכות ב, ד). לאורך השנים נוצרו גרסאות רבות ושונות של ברכה זו, בחלקן הוזכרו הנוצרים במפורש (ולאחר מכן נמחקו ההתייחסויות הללו בהשפעת הצנזורה) ובחלקן נוספו כינויים נוספים וקללות שונות. שינויי הצנזורה והרצון לייצר נוסח מותאם למקום ולזמן הם בין הגורמים להיווצרותן של גרסאות רבות ומגוונות של הברכה. כך למשל בנוסח ארץ ישראל: "למשמדים אל תהי תקוה, ומלכות זדון מהרה תעקר בימינו, והנצרים והמינים כרגע יאבדו. ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו. ברוך אתה ה' מכניע זדים."

למבוא לתפילת העמידה