|
"מברך רחמנא" הוא פיוט בלשון ארמית הנהוג כיום בקרב קהילת יהודי תימן במועדי סיום קריאת התורה, ובפרט בשמחת תורה. הפיוט מלווה את שמחת ההקפה או את תחילת הקריאה החדשה בספר בראשית, ולעתים אף משמש בחגיגות הכנסת ספר תורה חדש. מחבר הפיוט הוא רבי בנימין בן אליעזר הכהן ויטאלי (1651–1730) מאיטליה, מקובל ופוסק ידוע ומחבר פורה. לפי המסורת התימנית הוא חיבר את הפיוט לחגיגת סיום חיבור ספרו "גבול בנימין", על פי הדרכת חז"ל לקבוע סעודת שמחה בסיום חיבור תורני. הפיוט נדד מאיטליה אל תימן, אשר יהודיה אימצו אותו לפני כמאתיים שנה להקשר דומה אך חדש: שירה בשמחת תורה, במקביל לפיוט תימני מקורי בשם "אמונה יצרה". יש מסורות תימניות המתעדפות רק אחד מהם. הפיוט מציג רצף רעיוני ברור: פתיחה בהודיה לה' על שהגיענו לשעת הסיום, ביטוי לשמחת המצווה ולקיום מנהגי הסעודה והחגיגות, הכרה בכך שהיכולת להשלים את התורה היא פרי השגחת ה’ וסיועו, ותפילה שהשמחה תימשך גם בלימוד ובמעשה. לצד אלה משולבת תקווה לגאולה שלמה בארץ הקודש, להסרת צרות ומחלות ולהתחדשות רוחנית עד ל"תורה חדשה” לעתיד לבוא. השילוב בין הודיה על העבר ועל תוצריו ובין ציפייה לעתיד טוב יותר בארץ ישראל מעניק לפיוט ממד כפול – הוא גם סיכום מחזור התורה שחלף וגם מבט אל תחילתו של מחזור חדש, הן במובן השנתי והן במובן הגאולי. הפיוט בנוי מתשע מחרוזות, כאשר הטורים בכל מחרוזת חורזים שלוש פעמים בחרוז פנימי, והחרוז "רא" קבוע בסיום הבתים כולם. למעט הפזמון החוזר, חלק מפסוק הודיה בתהלים, הפיוט כולו בארמית, בהשראת ספר דניאל, תרגומים מעברית בספרים אחרים בתנ"ך, מקורות חז"ל וסידור התפילה. שירת הפזמון מאפשרת לקהל להצטרף יחד, גם אם אין הוא מתמצא בשפה הארמית. במנהג תימן הקדום הושר הפיוט, העוסק בסיומו של ספר, בין העולה האחרון בפרשת "וזאת הברכה" לעולה הראשון בפרשת "בראשית", במהלך קריאת התורה בחג. כיום, כאמור, הוא מלווה בעיקר את ההקפות. מעניין לציין כי אחד מחכמי התימנים קרא להימנע מאמירת הביטוי "תורה חדתא", תורה חדשה, והעדיף את הביטוי "תורה שלימתא" – שלמה, מסיבות תאולוגיות. |
|
• מְבָרַךְ רַחְמָנָא: מברך הרחמן (שלוש פעמים) - פתיחה בנוסח ברכה ותהילה לקב"ה, כפי שמקובל בפתיחות פיוטיות ארמיות. שלוש החזרות מדגישות הודיה מרוב שמחה. • מְהַשְׁנֵא עִדָּנָא, דְּאַמְטִי לַן זִמְנָא, לְאַשְׁלָמָא סִפְרָא: המחליף את הזמנים, שהביא לנו את השעה, להשלים את הספר. - רמז לפסוק "וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא" (דניאל ב, כא) - הקב"ה שינה את העת והזמן והביא את הרגע המיוחל לסיום כתיבת ספר התורה. הצירוף "כי טוב כי לעולם חסדו" מתוך תהלים קלו. • וְעַל דָּא חֲדֵינָן, סְעוֹדְתָא עַבְדִּנָּן, וְטֵיבוּ שַׁלְמִנָּן, לְמָארֵיהּ דִּי אַתְרָא: ועל כך אנו שמחים, עושים סעודה, ומשלמים בהרחבה, לאדון המקום. - תיאור סעודת המצווה והכרת הטוב ל"מאריה דאתרא" - בעל הבית או הרב המקומי, ולעיתים הכוונה לקב"ה בכינוי "אדון המקום". • דְּמִגּוֹ אִישָׁתָא, יְהַב לַן אוֹרָיְתָא, בְּתֻקְפָא וּרְבוּתָא, לְפוֹם צַעֲרָא אַגְרָא: שמתוך האש (הר סיני), נתן לנו את התורה, בעוז ובגדולה, ולפי הצער - השכר - "מתוך האש" מרמז למעמד הר סיני ("וההר בער באש", שמות יט, יח). הביטוי "לפום צערא אגרא" - כלל תלמודי (אבות ה, כג) שמשמעותו: השכר לפי המאמץ. • כְּתָב יַד יַמִּינֵיהּ, וּבִתְקוֹף קִנְיָנֶיהּ, דִּי קְנֵינָא מִנֵּיהּ, בְּמָנָא דִּי כָשְׁרָא: בכתב יד ימינו, ובכוח קנייניו, שקנינו ממנו, בכלי הכשר. הללויה - תיאור כתיבת הספר ("כתב יד ימינו" - של הסופר או, ברובד סמלי, של הקב"ה) מרמז לקניין הנעשה בטקס הנישואין, תוך שימוש במטבעות לשון הנאמרות בתהליך. • וְהַשְׁתָּא בְּעֵינַן, כְּמָא דִּי זְכֵינַן, דְּהַכָא גַּמְרִנַּן, וּפַסְקִנַּן סִדְרָא: ועכשיו אנו מבקשים, כפי שזכינו, שכאן סיימנו והשלמנו את הסדר - תפילה להמשך זכויות בלימוד ובכתיבת ספרי תורה, לאחר שהושלם הסדר הנוכחי. • דְּיַסְגֵּי טֵבוּתָא, לְמִפְתַּח בְּאוֹרָיְתָא, דְּבַעְיָא צִילוּתָא, כְּיוֹמָא דִּבְרִירָא: שתרבה הטובה, לפתוח בתורה, שמצריכה תפילה, כיום הברור (הבהיר) - בקשה שירבה לימוד התורה, תוך תפילה והכנה רוחנית, "כיום הבהיר" - ביטוי לטהרה ובהירות, אולי כרמז ליום מתן תורה. הקביעה כי התורה מצריכה תפילה מבוססת על האמור בתלמוד הבבלי: שמעתתא בעיא צילותא - הסוגייה מצריכה תפילה (מגילה כח, ב). • וְיַצְמַח פֻּרְקָנָא, וְקִצָּא דְּיַמִּינָא, וִיבַלַּע מוֹתָנָא, דְּבָלֵי הַאי שֻׁפְרָא: ושיצמיח את הגאולה, וקץ הימין, ויבלע את מותנו, שבלה את היופי הזה. - פתיחת הבית היא בהשראת טקסט הקדיש. "קץ הימין" - ביטוי בספר דניאל (יב, יג) לגאולה העתידית. "יבלע המוות" - מתוך ישעיהו כה, ח. • וְתִשְׁרֵי שְׁכִינְתָא, בְּאַרְעָא קַדִּישְׁתָא, וְתוֹרָה חֲדַתָּא, נְקַבֵּל בִתְדִּירָא: ותשרה השכינה, בארץ הקדושה, ותורה חדשה נקבל בקביעות. הללויה - תפילה לגילוי שכינה בארץ ישראל, ול"תורה חדשה" - רמז לפסוק בישעיהו נא, ד ולמדרש חז"ל עליו. |
| כותר |
מברך רחמנא |
|---|---|
| מעגל השנה |
שמחת תורה / שמיני עצרת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• מְבָרַךְ רַחְמָנָא: מברך הרחמן (שלוש פעמים) - פתיחה בנוסח ברכה ותהילה לקב"ה, כפי שמקובל בפתיחות פיוטיות ארמיות. שלוש החזרות מדגישות הודיה מרוב שמחה.
• מְהַשְׁנֵא עִדָּנָא, דְּאַמְטִי לַן זִמְנָא, לְאַשְׁלָמָא סִפְרָא: המחליף את הזמנים, שהביא לנו את השעה, להשלים את הספר. - רמז לפסוק "וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא" (דניאל ב, כא) - הקב"ה שינה את העת והזמן והביא את הרגע המיוחל לסיום כתיבת ספר התורה. הצירוף "כי טוב כי לעולם חסדו" מתוך תהלים קלו.
• וְעַל דָּא חֲדֵינָן, סְעוֹדְתָא עַבְדִּנָּן, וְטֵיבוּ שַׁלְמִנָּן, לְמָארֵיהּ דִּי אַתְרָא: ועל כך אנו שמחים, עושים סעודה, ומשלמים בהרחבה, לאדון המקום. - תיאור סעודת המצווה והכרת הטוב ל"מאריה דאתרא" - בעל הבית או הרב המקומי, ולעיתים הכוונה לקב"ה בכינוי "אדון המקום".
• דְּמִגּוֹ אִישָׁתָא, יְהַב לַן אוֹרָיְתָא, בְּתֻקְפָא וּרְבוּתָא, לְפוֹם צַעֲרָא אַגְרָא: שמתוך האש (הר סיני), נתן לנו את התורה, בעוז ובגדולה, ולפי הצער - השכר - "מתוך האש" מרמז למעמד הר סיני ("וההר בער באש", שמות יט, יח). הביטוי "לפום צערא אגרא" - כלל תלמודי (אבות ה, כג) שמשמעותו: השכר לפי המאמץ.
• כְּתָב יַד יַמִּינֵיהּ, וּבִתְקוֹף קִנְיָנֶיהּ, דִּי קְנֵינָא מִנֵּיהּ, בְּמָנָא דִּי כָשְׁרָא: בכתב יד ימינו, ובכוח קנייניו, שקנינו ממנו, בכלי הכשר. הללויה - תיאור כתיבת הספר ("כתב יד ימינו" - של הסופר או, ברובד סמלי, של הקב"ה) מרמז לקניין הנעשה בטקס הנישואין, תוך שימוש במטבעות לשון הנאמרות בתהליך.
• וְהַשְׁתָּא בְּעֵינַן, כְּמָא דִּי זְכֵינַן, דְּהַכָא גַּמְרִנַּן, וּפַסְקִנַּן סִדְרָא: ועכשיו אנו מבקשים, כפי שזכינו, שכאן סיימנו והשלמנו את הסדר - תפילה להמשך זכויות בלימוד ובכתיבת ספרי תורה, לאחר שהושלם הסדר הנוכחי.
• דְּיַסְגֵּי טֵבוּתָא, לְמִפְתַּח בְּאוֹרָיְתָא, דְּבַעְיָא צִילוּתָא, כְּיוֹמָא דִּבְרִירָא: שתרבה הטובה, לפתוח בתורה, שמצריכה תפילה, כיום הברור (הבהיר) - בקשה שירבה לימוד התורה, תוך תפילה והכנה רוחנית, "כיום הבהיר" - ביטוי לטהרה ובהירות, אולי כרמז ליום מתן תורה. הקביעה כי התורה מצריכה תפילה מבוססת על האמור בתלמוד הבבלי: שמעתתא בעיא צילותא - הסוגייה מצריכה תפילה (מגילה כח, ב).
• יְשֵׁיזִיב מִן עָקָא, וְיוֹחֵי פָרִיקָא, דְּיֵיזֵיל סֻמַּקָא, וְיֵֵיתי חִוָּרָא: שיציל מן העקב (המכשול או הצרה), ויחיה את הפדוי, שהאדום (החולה) ילך, ויבוא הלבן (הבריא). הללויה - "מן עקא" - מצרה. "סומקא" (אדום) ו"חוורא" (לבן) - דימויים תלמודיים לחולי ולבריאות (למשל בבבא מציעא פד ע"א).
• וְיַצְמַח פֻּרְקָנָא, וְקִצָּא דְּיַמִּינָא, וִיבַלַּע מוֹתָנָא, דְּבָלֵי הַאי שֻׁפְרָא: ושיצמיח את הגאולה, וקץ הימין, ויבלע את מותנו, שבלה את היופי הזה. - פתיחת הבית היא בהשראת טקסט הקדיש. "קץ הימין" - ביטוי בספר דניאל (יב, יג) לגאולה העתידית. "יבלע המוות" - מתוך ישעיהו כה, ח.
• וְתִשְׁרֵי שְׁכִינְתָא, בְּאַרְעָא קַדִּישְׁתָא, וְתוֹרָה חֲדַתָּא, נְקַבֵּל בִתְדִּירָא: ותשרה השכינה, בארץ הקדושה, ותורה חדשה נקבל בקביעות. הללויה - תפילה לגילוי שכינה בארץ ישראל, ול"תורה חדשה" - רמז לפסוק בישעיהו נא, ד ולמדרש חז"ל עליו.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
