פרשת בשלח / כורדיסטן - ביתא נורא / חביב חודידה
כורדיסטן - עמדיה
להאזנה|
בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר. גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. |
|
הפטרה זו (מלכים א, ז, יג–כב אצל התימנים, ואצל הספרדים והאיטלקים עד פסוק כו) נקראת בפרשת ויקהל בכ־10% מהשנים, כשהיא עומדת לבדה ואיננה אחת מארבע הפרשיות המיוחדות (שקלים, פרה או החודש). ההפטרה מתארת מקטע מהקמת הבית הראשון, כאשר הקטעים שלפניה ואחריה משמשים הפטרות לפרשיות המשכן האחרות, למעט פרשת תצוה. לאחר בניית ביתו, בית אשתו בת פרעה ובתי מלכות נוספים, מתחיל התיאור שבהפטרה. שלמה שולח שליחים להביא מצור הצפונית את חירם, בן לאלמנה משבט נפתלי, שאביו היה חרש נחושת מומחה. חירם התאפיין ביכולות גבוהות בעבודת הנחושת, והובא לשלמה כדי לבצע את מלאכת המקדש. ראשית מוצגת בנייתם של שני עמודי נחושת גבוהים למקדש. העמודים עוטרו בחוטים, בכותרות ובשבכים גבוהים גבוהים, והפסוקים מפרטים בדיוק רב את תצורתם של עיטורים אלו, כולל הרימונים. העמודים הוצבו בהיכל – הימני נקרא יכין והשמאלי בועז. בסיום התהליך הוצב "מעשה שושן" בראש העמודים, ואז נשלמה מלאכתם. בנקודה זו מסיימים התימנים את הקריאה, כשההפטרה עוסקת אך ורק בעמודי הנחושת. לאחר מכן יצר חירם את הים (הכיור), מעין קערה גדולה ששימשה את הכהנים לרחיצת ידיהם ורגליהם, כגוש אחד. קוטרה היה עשר אמות והיקפה – שלושים. פסוק זה הוא אחד המקורות בתנ"ך להצגת השטח בין היקף המעגל לקוטרו ("פאי"), שכאן מוצג בעיגול כפי שלושה. היו שהראו כי חילוק הערך הגאומטרי של הקרי והכתיב במילים "וקוה" ו"וקו" בפסוק נותן קירוב מדויק למדי למספר פאי, של חמש ספרות אחרי הנקודה. תחת שפת הים צוירו שני טורים של "פקעים", צורות דמויות ביצים, שהקיפו את שוליו כחלק בלתי נפרד ממנו. הים עמד על פסלים של שנים עשר שוורים, כל שלושה מהם פונים לרוח אחרת, ואחוריהם פונים פנימה למרכז, תחת הכיור. מעניין לראות כי דווקא במקדש הוצבו פסלים רבים של אבי העגל. עוביו של הים טפח, ושפתו דקה, בדמות כוס "פרח שושן". תכולתו של הכיור היא אלפיים יחידת המידה "בת" של מים. כאן מסיימים הספרדים. הזיקה בין הפרשה להפטרה ברורה – שתיהן עוסקות בבניין בית ה'. עם זאת, ההבדלים בין התכנים בולטים: בפרשה, תיאור הכיור מסתכם בפסוק אחד בלבד – "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות לח, ח) – לעומת הפירוט הנרחב שבנבואת שלמה. גם העמודים שבמשכן – הסמוכים לפרוכת, לכניסת האוהל ולעזרת החצר – מתוארים בה בעיקר במונחים של מיקום ומספר, ולא כיצירות אסתטיות. נראה כי הפטרת ויקהל מדגישה שני אלמנטים חיצוניים של המקדש – העמודים הקרויים בשמות, והים (העומד בחוץ) – ומבליטה את יופיים והדרם. יש להעיר כי לפי פסוק לח (שאינו כלול בהפטרה), נבנו עשרה כיורים נוספים מן הסוג הזה. על פי הרב משה ליכטנשטיין, העיסוק הנרחב בפרק אלמנטים החיצוניים של המקדש – בהשוואה לעיסוק דל יחסית ביצירת כלי הקודש הפנימיים – נובע מאופיו של המקדש כבניין קבוע, גדול ורב ממדים, המשדר את עוצמתו של עם ישראל למרחוק, ממקומו בהר הבית. לעומתו, היה המשכן מבנה נייד וארעי, שבו ניתן הדגש על כלי הפנים. במקדש יש ערך מיוחד להוד החזותי – לא רק למה שנעשה בחדרי חדרים, אלא גם למה שנראה כלפי חוץ. ההפטרה, העוסקת בעיטורים חיצוניים אלה, ממחישה היטב את ההבדל הזה. הקבלה נוספת בין הפרשה להפטרה היא ההישענות על בעל מלאכה חכם ונבון לביצוע עבודת הקודש. בפרשה – בצלאל ואהליאב, שעליהם נאמר כי ניתנה בהם "חכמה ותבונה" (שמות לו, א), ובהפטרה – חירם, המלא חכמה, תבונה ודעת. |
| כותר |
הפטרת ויקהל במנהג הספרדים: וישלח המלך שלמה / כורדיסטן - ביתא נורא / חביב חודידה |
|---|---|
| מסורת |
כורדיסטן - ביתא נורא |
| לחן ממסורת |
הפטרת ויקהל במנהג הספרדים: וישלח המלך שלמה / כורדיסטן - ביתא נורא |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
הפטרה זו (מלכים א, ז, יג-כב אצל התימנים, ואצל הספרדים והאיטלקים עד פסוק כו) נקראת בפרשת ויקהל בכ־10% מהשנים, כשהיא עומדת לבדה ואיננה אחת מארבע הפרשיות המיוחדות (שקלים, פרה או החודש).
ההפטרה מתארת מקטע מהקמת הבית הראשון, כאשר הקטעים שלפניה ואחריה משמשים הפטרות לפרשיות המשכן האחרות, למעט פרשת תצוה.
לאחר בניית ביתו, בית אשתו בת פרעה ובתי מלכות נוספים, מתחיל התיאור שבהפטרה. שלמה שולח שליחים להביא מצור הצפונית את חירם, בן לאלמנה משבט נפתלי, שאביו היה חרש נחושת מומחה. חירם התאפיין ביכולות גבוהות בעבודת הנחושת, והובא לשלמה כדי לבצע את מלאכת המקדש.
ראשית מוצגת בנייתם של שני עמודי נחושת גבוהים למקדש. העמודים עוטרו בחוטים, בכותרות ובשבכים גבוהים גבוהים, והפסוקים מפרטים בדיוק רב את תצורתם של עיטורים אלו, כולל הרימונים. העמודים הוצבו בהיכל - הימני נקרא יכין והשמאלי בועז. בסיום התהליך הוצב "מעשה שושן" בראש העמודים, ואז נשלמה מלאכתם. בנקודה זו מסיימים התימנים את הקריאה, כשההפטרה עוסקת אך ורק בעמודי הנחושת.
לאחר מכן יצר חירם את הים (הכיור), מעין קערה גדולה ששימשה את הכהנים לרחיצת ידיהם ורגליהם, כגוש אחד. קוטרה היה עשר אמות והיקפה - שלושים. פסוק זה הוא אחד המקורות בתנ"ך להצגת השטח בין היקף המעגל לקוטרו ("פאי"), שכאן מוצג בעיגול כפי שלושה. היו שהראו כי חילוק הערך הגאומטרי של הקרי והכתיב במילים "וקוה" ו"וקו" בפסוק נותן קירוב מדויק למדי למספר פאי, של חמש ספרות אחרי הנקודה.
תחת שפת הים צוירו שני טורים של "פקעים", צורות דמויות ביצים, שהקיפו את שוליו כחלק בלתי נפרד ממנו. הים עמד על פסלים של שנים עשר שוורים, כל שלושה מהם פונים לרוח אחרת, ואחוריהם פונים פנימה למרכז, תחת הכיור. מעניין לראות כי דווקא במקדש הוצבו פסלים רבים של אבי העגל.
עוביו של הים טפח, ושפתו דקה, בדמות כוס "פרח שושן". תכולתו של הכיור היא אלפיים יחידת המידה "בת" של מים. כאן מסיימים הספרדים.
הזיקה בין הפרשה להפטרה ברורה - שתיהן עוסקות בבניין בית ה'. עם זאת, ההבדלים בין התכנים בולטים: בפרשה, תיאור הכיור מסתכם בפסוק אחד בלבד - "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות לח, ח) - לעומת הפירוט הנרחב שבנבואת שלמה. גם העמודים שבמשכן - הסמוכים לפרוכת, לכניסת האוהל ולעזרת החצר - מתוארים בה בעיקר במונחים של מיקום ומספר, ולא כיצירות אסתטיות. נראה כי הפטרת ויקהל מדגישה שני אלמנטים חיצוניים של המקדש - העמודים הקרויים בשמות, והים (העומד בחוץ) - ומבליטה את יופיים והדרם. יש להעיר כי לפי פסוק לח (שאינו כלול בהפטרה), נבנו עשרה כיורים נוספים מן הסוג הזה.
על פי הרב משה ליכטנשטיין, העיסוק הנרחב בפרק אלמנטים החיצוניים של המקדש - בהשוואה לעיסוק דל יחסית ביצירת כלי הקודש הפנימיים - נובע מאופיו של המקדש כבניין קבוע, גדול ורב ממדים, המשדר את עוצמתו של עם ישראל למרחוק, ממקומו בהר הבית. לעומתו, היה המשכן מבנה נייד וארעי, שבו ניתן הדגש על כלי הפנים. במקדש יש ערך מיוחד להוד החזותי - לא רק למה שנעשה בחדרי חדרים, אלא גם למה שנראה כלפי חוץ. ההפטרה, העוסקת בעיטורים חיצוניים אלה, ממחישה היטב את ההבדל הזה.
הקבלה נוספת בין הפרשה להפטרה היא ההישענות על בעל מלאכה חכם ונבון לביצוע עבודת הקודש. בפרשה - בצלאל ואהליאב, שעליהם נאמר כי ניתנה בהם "חכמה ותבונה" (שמות לו, א), ובהפטרה - חירם, המלא חכמה, תבונה ודעת.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
