אבל אעורר / אשכנז – הונגריה / מרדכי שוורץ-שמעון
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה
להאזנה|
וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה' וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה'. אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ?ִם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן. וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה. וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה'. וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'. אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר. מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ. רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. וַיָּקֶם ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית ה' אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. |
|
הפטרת פקודי במסורות האשכנזים (מלכים א ז, נא – ח, כא) היא המשך ישיר של הפטרת ויקהל במסורת זו (שנאמרת בפרשת פקודי במסורות הספרדים), העוסקת בבניית בית המקדש הראשון בידי שלמה. הפסוק הפותח, החותם את הנושא הקודם, נותן את ההקשר לפרשה: כל מלאכת הבנייה נשלמה, והמלך שלמה מביא אל אוצרות הבית את הכסף הזהב שהקדיש דוד אביו לבניין. לאחר מכן הקהיל שלמה את זקני ישראל – ראשי המטות והנשיאים בירושלים, על מנת להעלות את ארון הברית מעיר דוד שבציון אל המקדש. הדבר היה בחג הסוכות, אחד משלושת הרגלים ומועד עלייה לרגל. הכהנים נשאו את הארון והלויים את אהל מועד ואת כלי הקודש. המלך שלמה ועדת ישראל זבחו קרבנות רבים מאוד לפני הארון במהלך המסע. בסופו של מסע הובא הארון אל מקומו בקודש הקודשים והוצב תחת שני עמודים גדולים שהציגו דמות מלאכים פורשי כנפיים (כרובים), אשר שלמה יצר למקדש. מוטות נשיאת הארון היו ארוכים ונמשכו עד הכניסה לקודש הקודשים, אולם הם לא נראו החוצה (כנראה הוסתרו על ידי הפרוכת). בארון עצמו היו מונחים לוחות הברית שהניח בו משה לאחר מעמד הר סיני. לאחר צאת הכהנים מן המקדש מילא ענן את הבית כביטוי לכבוד האל ומנע מהכהנים להמשיך ולשרת שם באותו הרגע. שלמה פתח בהצהרה: הערפל, לדבריו, מוכיח כי ה' הגיע לשכון בבית – דבר המבוסס גם על פסוקי התורה. הוא מודיע לאל כי בנה לו בית לעבודו ולהיות מושב הנצחי של האל. שלמה הסב את פניו ובירך את קהל ישראל הניצב מולו. בפתח ברכתו בירך את האל שדיבר עם דוד אביו על בניית הבית ומילא את דבריו – מיום שהוציא האל את העם ממצרים לא בחר בעיר ומקום לבניית הבית, אלא בחר בדוד כמלך. דוד עצמו הוא שנטה בלבו לבנות בית לאל. בשל נטייתו, שזוכה לשבח האל, זכה לכך שבנו שלמה (ולא הוא) הוא שיבנה את הבית. הדברים אכן התקיימו, מודיע שלמה. הוא ירש את המלוכה מאביו, התיישב על כיסא המלוכה, בנה את בית המקדש וקבע בו מקום לארון, שבו נמצאת הברית שכרת האל עם אבותיהם של בני העם כיום בזמן יציאתם ממצרים. תפילת שלמה ממשיכה לאורך הפרק, שאיננו מובא בהפטרה. אמירת הפטרה זו אינה נפוצה, ולמעשה באף שנה שבה הפרשות מחוברות, אין נאמרת הפטרה זו, שכן תמיד תיפול עליה הפטרה אחת מארבע פרשיות – פרה או החודש. כאשר הפרשות נאמרות בנפרד, בשנים שאינן מעוברות, לעולם לא יקרה מצב שבו גם ויקהל וגם פקודי זוכות להפטרתן המקורית – מאותה הסיבה. שתי ההפטרות ברצף – בשל ארבע הפרשיות שלרוב נופלות על פרשת ויקהל או פקודי או על הפרשות המחוברות. |
| כותר |
הפטרת פקודי במנהג האשכנזים: ותשלם כל המלאכה / אשכנז / ישי אנגלמן |
|---|---|
| מסורת |
אשכנז - מזרח אירופה |
| לחן ממסורת |
הפטרת פקודי: ותשלם כל המלאכה / אשכנז |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
הפטרת פקודי במסורות האשכנזים (מלכים א ז, נא - ח, כא) היא המשך ישיר של הפטרת ויקהל במסורת זו (שנאמרת בפרשת פקודי במסורות הספרדים), העוסקת בבניית בית המקדש הראשון בידי שלמה. הפסוק הפותח, החותם את הנושא הקודם, נותן את ההקשר לפרשה: כל מלאכת הבנייה נשלמה, והמלך שלמה מביא אל אוצרות הבית את הכסף הזהב שהקדיש דוד אביו לבניין.
לאחר מכן הקהיל שלמה את זקני ישראל - ראשי המטות והנשיאים בירושלים, על מנת להעלות את ארון הברית מעיר דוד שבציון אל המקדש. הדבר היה בחג הסוכות, אחד משלושת הרגלים ומועד עלייה לרגל. הכהנים נשאו את הארון והלויים את אהל מועד ואת כלי הקודש. המלך שלמה ועדת ישראל זבחו קרבנות רבים מאוד לפני הארון במהלך המסע.
בסופו של מסע הובא הארון אל מקומו בקודש הקודשים והוצב תחת שני עמודים גדולים שהציגו דמות מלאכים פורשי כנפיים (כרובים), אשר שלמה יצר למקדש. מוטות נשיאת הארון היו ארוכים ונמשכו עד הכניסה לקודש הקודשים, אולם הם לא נראו החוצה (כנראה הוסתרו על ידי הפרוכת). בארון עצמו היו מונחים לוחות הברית שהניח בו משה לאחר מעמד הר סיני.
לאחר צאת הכהנים מן המקדש מילא ענן את הבית כביטוי לכבוד האל ומנע מהכהנים להמשיך ולשרת שם באותו הרגע.
שלמה פתח בהצהרה: הערפל, לדבריו, מוכיח כי ה' הגיע לשכון בבית - דבר המבוסס גם על פסוקי התורה. הוא מודיע לאל כי בנה לו בית לעבודו ולהיות מושב הנצחי של האל.
שלמה הסב את פניו ובירך את קהל ישראל הניצב מולו. בפתח ברכתו בירך את האל שדיבר עם דוד אביו על בניית הבית ומילא את דבריו - מיום שהוציא האל את העם ממצרים לא בחר בעיר ומקום לבניית הבית, אלא בחר בדוד כמלך. דוד עצמו הוא שנטה בלבו לבנות בית לאל. בשל נטייתו, שזוכה לשבח האל, זכה לכך שבנו שלמה (ולא הוא) הוא שיבנה את הבית.
הדברים אכן התקיימו, מודיע שלמה. הוא ירש את המלוכה מאביו, התיישב על כיסא המלוכה, בנה את בית המקדש וקבע בו מקום לארון, שבו נמצאת הברית שכרת האל עם אבותיהם של בני העם כיום בזמן יציאתם ממצרים. תפילת שלמה ממשיכה לאורך הפרק, שאיננו מובא בהפטרה.
הזיקה לפרשת פקודי ברורה וניכרת. פסוקיה האחרונים, החותמים את חומש שמות (מ, לג-לח), עוסקים בגמר הקמת המשכן. מייד לאחר שכילה משה את מלאכת ההקמה ירד אהל מועד ומילא את המשכן, מה שאילץ את משה לצאת ממנו. עבור בני ישראל במדבר הענן שימש אינדיקציה למסע ולחניה. כאן הוא שימש רק כאינדיקציה להתגלות האל והביא לתגובתו של שלמה.אמירת הפטרה זו אינה נפוצה, ולמעשה באף שנה שבה הפרשות מחוברות, אין נאמרת הפטרה זו, שכן תמיד תיפול עליה הפטרה אחת מארבע פרשיות - פרה או החודש. כאשר הפרשות נאמרות בנפרד, בשנים שאינן מעוברות, לעולם לא יקרה מצב שבו גם ויקהל וגם פקודי זוכות להפטרתן המקורית - מאותה הסיבה. שתי ההפטרות ברצף - בשל ארבע הפרשיות שלרוב נופלות על פרשת ויקהל או פקודי או על הפרשות המחוברות.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
