הפטרת מצורע: וארבעה אנשים / כורדיסטן - צ'לא / יחזקאל זכריה
כורדיסטן - צ'לא
להאזנה|
וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן. וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא. כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ. וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד. וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ. וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ. וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר. מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים. וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַה' תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ. וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי. וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַה' וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה' לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ. וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת. וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה'. וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל. גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. |
|
הפטרת נשא במסורות ישראל עוסקת בלידתו של שמשון שופט ישראל (שופטים יג, ב–כה, או כד אצל התימנים). מנוח, איש משבט דן, מתגורר עם אשתו ביישוב צרעה שבשפלת יהודה. בני הזוג חיים ללא ילדים בשל עקרות האישה. באחד הימים מתגלה מלאך לאישה ומודיע לה שתלד בן. הוא מצווה אותה להימנע מיין וממאכלים טמאים; בנה מיועד להיות נזיר אלוהים שיושיע את ישראל מיד הפלישתים, ונאסר עליו לקצץ את שערו. האישה מספרת למנוח על ההתגלות אך מציינת שלא שאלה לשמו של המלאך. היא מדגישה כי נאמר לה שהבן יהיה נזיר אלוהים עד יום מותו. מנוח מבקש מהאל שישלח שוב את איש האלוהים, כדי שיורה להם כיצד לגדל את הילד העתיד להיוולד. אלוהים שומע בקולו, והמלאך מגיע שוב אל האישה כשהיא בשדה ללא מנוח. היא רצה להודיע לבעלה על כך. מנוח מגיע ושואל את המלאך אם הוא דיבר עם אשתו, והמלאך מאשר. מנוח מבקש שוב מהמלאך להנחות אותו לגבי גידול הילד. המלאך חוזר על דבריו ביחס לאישה ומדגיש כי על האישה נאסר לאכול כל דבר היוצא מן הגפן. מנוח מציע למלאך לאכול גדי עזים, אולם המלאך מבהיר שאינו יכול לאכול אתו ואם יקריב קרבן עולה הוא ייועד לה' במלואו. רק בשלב זה מתברר שמנוח כלל אינו מבין שמדובר במלאך, אלא סבר שהוא איש אלוהים – נביא או שליח אנושי. הוא שואל את המלאך לשמו כדי לכבדו בהזדמנות, והמלאך מוסר כי שמו אינו נגיש אלא פלאי. מנוח מקריב את גדי ומנחת סולת על הסלע, ולפתע מתרחש מחזה פלאי לעיניהם: כאשר הלהבה עולה מן המזבח לשמיים, גם המלאך עולה עמה – מראה פלאי הגורם לבני הזוג ליפול על פניהם ביראה. המלאך נעלם ולא שב. אז הם מבינים כי מדובר במלאך ולא באדם. מנוח בטוח שמותם קרב בשל ראיית המלאך, אולם אשתו מעירה לו כי אם היה רצון ה' בכך, היה עושה זאת קודם ולא מאפשר לכל הסיפור להתרחש. כעבור זמן, האישה יולדת את בן וקוראת את שמו שמשון. הוא גדל ומתברך מאת ה'. בנקודה זו מסיימים התימנים. רוח ה' מפעמת בו במחנה דן, בין היישובים צרעה לאשתאול. הפטרה זו, העוסקת בלידתו של מושיע שהוקדש לנזירות עוד מלידתו, ממשיכה את קו הפרשה – הדנה גם היא בהיבדלות, בטהרה ובקדושה, דרך דיני הנזיר. אכן, נזירותו של שמשון – לאורך ימי חייו כולם, ייחודית היא ואיננה מופיעה כך בפרשה, שבה היא מוגבלת בזמן. |
| כותר |
הפטרת נשא: ויהי איש אחד מצרעה / כורדיסטן - צ'לא / יחזקאל זכריה |
|---|---|
| מסורת |
כורדיסטן - צ'לא |
| לחן ממסורת |
הפטרת נשא: ויהי איש אחד מצרעה / כורדיסטן - צ'לא |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
הפטרת נשא במסורות ישראל עוסקת בלידתו של שמשון שופט ישראל (שופטים יג, ב-כה, או כד אצל התימנים).
מנוח, איש משבט דן, מתגורר עם אשתו ביישוב צרעה שבשפלת יהודה. בני הזוג חיים ללא ילדים בשל עקרות האישה. באחד הימים מתגלה מלאך לאישה ומודיע לה שתלד בן. הוא מצווה אותה להימנע מיין וממאכלים טמאים
בנה מיועד להיות נזיר אלוהים שיושיע את ישראל מיד הפלישתים, ונאסר עליו לקצץ את שערו.האישה מספרת למנוח על ההתגלות אך מציינת שלא שאלה לשמו של המלאך. היא מדגישה כי נאמר לה שהבן יהיה נזיר אלוהים עד יום מותו. מנוח מבקש מהאל שישלח שוב את איש האלוהים, כדי שיורה להם כיצד לגדל את הילד העתיד להיוולד.
אלוהים שומע בקולו, והמלאך מגיע שוב אל האישה כשהיא בשדה ללא מנוח. היא רצה להודיע לבעלה על כך. מנוח מגיע ושואל את המלאך אם הוא דיבר עם אשתו, והמלאך מאשר. מנוח מבקש שוב מהמלאך להנחות אותו לגבי גידול הילד. המלאך חוזר על דבריו ביחס לאישה ומדגיש כי על האישה נאסר לאכול כל דבר היוצא מן הגפן.
מנוח מציע למלאך לאכול גדי עזים, אולם המלאך מבהיר שאינו יכול לאכול אתו ואם יקריב קרבן עולה הוא ייועד לה' במלואו. רק בשלב זה מתברר שמנוח כלל אינו מבין שמדובר במלאך, אלא סבר שהוא איש אלוהים - נביא או שליח אנושי. הוא שואל את המלאך לשמו כדי לכבדו בהזדמנות, והמלאך מוסר כי שמו אינו נגיש אלא פלאי.
מנוח מקריב את גדי ומנחת סולת על הסלע, ולפתע מתרחש מחזה פלאי לעיניהם: כאשר הלהבה עולה מן המזבח לשמיים, גם המלאך עולה עמה - מראה פלאי הגורם לבני הזוג ליפול על פניהם ביראה. המלאך נעלם ולא שב. אז הם מבינים כי מדובר במלאך ולא באדם.
מנוח בטוח שמותם קרב בשל ראיית המלאך, אולם אשתו מעירה לו כי אם היה רצון ה' בכך, היה עושה זאת קודם ולא מאפשר לכל הסיפור להתרחש.
כעבור זמן, האישה יולדת את בן וקוראת את שמו שמשון. הוא גדל ומתברך מאת ה'. בנקודה זו מסיימים התימנים. רוח ה' מפעמת בו במחנה דן, בין היישובים צרעה לאשתאול.
הפטרה זו, העוסקת בלידתו של מושיע שהוקדש לנזירות עוד מלידתו, ממשיכה את קו הפרשה - הדנה גם היא בהיבדלות, בטהרה ובקדושה, דרך דיני הנזיר. אכן, נזירותו של שמשון - לאורך ימי חייו כולם, ייחודית היא ואיננה מופיעה כך בפרשה, שבה היא מוגבלת בזמן.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
