פרשת בשלח / כורדיסטן - ביתא נורא / חביב חודידה
כורדיסטן - עמדיה
להאזנה|
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' (יש לקרוא: ה' אֱלֹהִים) בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב. וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית בָּעֲשִׂרִי בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וְהִנָּבֵא עָלָיו וְעַל מִצְרַיִם כֻּלָּהּ. דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' (ה' אֱלֹהִים) הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהִדְבַּקְתִּי דְגַת יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִתּוֹךְ יְאֹרֶיךָ וְאֵת כָּל דְּגַת יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ תִּדְבָּק. וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה אוֹתְךָ וְאֵת כָּל דְּגַת יְאֹרֶיךָ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה. וְיָדְעוּ כָּל יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל. בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף תֵּרוֹץ וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל כָּתֵף וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ תִּשָּׁבֵר וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל מָתְנָיִם. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' (ה' אֱלֹהִים) הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ חָרֶב וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ אָדָם וּבְהֵמָה. וְהָיְתָה אֶרֶץ מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' יַעַן אָמַר יְאֹר לִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי. לָכֵן הִנְנִי אֵלֶיךָ וְאֶל יְאֹרֶיךָ וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ. לֹא תַעֲבָר בָּהּ רֶגֶל אָדָם וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר בָּהּ וְלֹא תֵשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה וַהֲפִצֹתִי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִים בָּאֲרָצוֹת. כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' (ה' אֱלֹהִים) מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה. מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם. וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה' (ה' אֱלֹהִים). וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל צֹר כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' (ה' אֱלֹהִים) הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ. פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' (ה' אֱלֹהִים). בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'. גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. |
|
ההפטרה לפרשת וארא, העוסקת בתחילתו של תהליך יציאת מצרים, היא בנבואתו של יחזקאל (כח, כה – כט, כא; (למנהג תימן – מ־כח, כד; למנהג קהילת פוזנא – מ־כט, א). ההפטרה נפתחת בשני פסוקים של נחמה: קיבוץ ישראל מן העמים, שיבה לאדמתם וביטחון בארץ – לאחר שה' יעשה שפטים בבוזזים אותם מסביב. הפסוק הקודם, הפותח במסורת תימן, מבהיר זאת אף יותר: לעם לא יהיה עוד "סילון ממאיר וקובץ מכאיב". העם ישוב ויבנה וייטע, וידע כי ה' הוא אלוהיהם. לאחר מכן מתחילה נבואת פורענות על פרעה מלך מצרים, שנאמרה בשנה העשירית לגלות יהויכין. פרעה מתואר כ"תנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו", כמלך גאוותן המתפאר: "לי יאורי ואני עשיתיני". ה' מודיע כי ייתן קוצים בלחייו, יוציא אותו מן היאור עם דגת יאוריו הדבוקה בו, וינטוש אותו בשדה, לטרף חיות השדה ועוף השמיים – מבלי שייאסף או ייקבר. בכך ייוודע ה' לכל יושבי מצרים. מרכזיות היאור לפרעה לצד הענישה האלוהית על רהב זה מזכירה ישירות את תוכן הפרשה. הנבואה מסבירה: מצרים הייתה לישראל "משענת קנה רצוץ". הם נשענו עליה – והיא נשברה והזיקה להם. לכן, אומר ה', מצרים תיחרב. אדם ובהמה ייכרתו ממנה, והיא תיוותר שממה במשך ארבעים שנה, מספר סימבולי מאוד במסורת היהודית. לא תעבור בה רגל אדם, תושביה יגלו וייפוצו בגויים. אך לאחר ארבעים שנה ישובו לארץ פתרוס – לא כמעצמה, אלא כממלכה שפלה שלא תשלוט עוד בגויים. גם אז, מצרים לא תוסיף להיות לישראל למבטח. גלות מצרים נפרדת מגלות ישראל – אך תיקונה מקביל: גם היא תפוצה, גם היא תשוב, אך במעמד חדש, שפל ומוגבל. ההפטרה מסתיימת בנבואה קצרה, מתוארכת לשנה העשרים ושבע לגלות: נבוכדראצר מלך בבל עמל רבות במצור על צור – אך לא קיבל שכר. לכן יינתן לו שכר אחר: שלל מצרים, ביזתה והמוניה. בזה נחתם רצף הנבואות על מצרים. ההכרה בצורך לתת שכר למלך בבל, שהגלה את ישראל, מלמדת גם היא על הכרת האל בתרומה האנושית לתיקון העולם. גם הקפיצה בזמן, שאינה אופיינית, שבע עשרה שנה קדימה, מלמדת על הרצון לייצר רצף תמטי בנקודה זו. הפסוק האחרון חוזר לישראל: "בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". גם מבלי להיכנס לעומק פשטו (שאיננו נהיר למפרשים) – בשיאו או בסופו של משפט אומות העולם, מתחילה שוב צמיחה לישראל, קולו של הנביא שב אל הציבור וידיעת ה' חוזרת ומעמיקה בקרב העם. |
| כותר |
הפטרת וארא: בקבצי את בית ישראל / כורדיסטן - בית תנורא / חביב חודידה |
|---|---|
| מסורת |
כורדיסטן - ביתא נורא |
| לחן ממסורת |
הפטרת וארא: בקבצי את בית ישראל / כורדיסטן - בית תנורא |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
ההפטרה לפרשת וארא, העוסקת בתחילתו של תהליך יציאת מצרים, היא בנבואתו של יחזקאל (כח, כה - כט, כא
למנהג קהילת פוזנא - מ־כט, א).ההפטרה נפתחת בשני פסוקים של נחמה: קיבוץ ישראל מן העמים, שיבה לאדמתם וביטחון בארץ - לאחר שה' יעשה שפטים בבוזזים אותם מסביב. הפסוק הקודם, הפותח במסורת תימן, מבהיר זאת אף יותר: לעם לא יהיה עוד "סילון ממאיר וקובץ מכאיב". העם ישוב ויבנה וייטע, וידע כי ה' הוא אלוהיהם.
לאחר מכן מתחילה נבואת פורענות על פרעה מלך מצרים, שנאמרה בשנה העשירית לגלות יהויכין. פרעה מתואר כ"תנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו", כמלך גאוותן המתפאר: "לי יאורי ואני עשיתיני". ה' מודיע כי ייתן קוצים בלחייו, יוציא אותו מן היאור עם דגת יאוריו הדבוקה בו, וינטוש אותו בשדה, לטרף חיות השדה ועוף השמיים - מבלי שייאסף או ייקבר. בכך ייוודע ה' לכל יושבי מצרים. מרכזיות היאור לפרעה לצד הענישה האלוהית על רהב זה מזכירה ישירות את תוכן הפרשה.
הנבואה מסבירה: מצרים הייתה לישראל "משענת קנה רצוץ". הם נשענו עליה - והיא נשברה והזיקה להם. לכן, אומר ה', מצרים תיחרב. אדם ובהמה ייכרתו ממנה, והיא תיוותר שממה במשך ארבעים שנה, מספר סימבולי מאוד במסורת היהודית. לא תעבור בה רגל אדם, תושביה יגלו וייפוצו בגויים. אך לאחר ארבעים שנה ישובו לארץ פתרוס - לא כמעצמה, אלא כממלכה שפלה שלא תשלוט עוד בגויים. גם אז, מצרים לא תוסיף להיות לישראל למבטח. גלות מצרים נפרדת מגלות ישראל - אך תיקונה מקביל: גם היא תפוצה, גם היא תשוב, אך במעמד חדש, שפל ומוגבל.
בתוך כך, בחיבור בהפטרה בין הנבואות ובעיסוק בשיבתה של מצרים בלשון המוכרת לנו דווקא מנבואות על ישראל, מהדהד גם קול אחר: הקשר ההיסטורי־תרבותי בין ישראל למצרים. התורה מצווה: "לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח). המפגש הראשון של אברהם עם פרעה מסמן יחסי תלות מורכבים - המסורת רואה ב"הגר" את בת פרעה (בראשית רבה מה, א) ולכן ישמעאל הוא תוצר של המפגש בין אברהם העברי למצרים. משה גדל בבית פרעה ולמד ממנו הנהגה ודרכי מלכות. כך נרמז לקורא שעליו לשים לב לא רק לפרידה של הזהות היהודית ממצרים, אלא גם לשאלת הלמידה ממנה - בלי להיגרר אחר גאוותה, ובלי לשכוח את ייחודו של ישראל. התיקון השלם של האנושות עובר דרך כל העמים והממלכות, כל אחת במקומה כחלק ממערך שלם של הכרה במלכות ה' בעולם.ההפטרה מסתיימת בנבואה קצרה, מתוארכת לשנה העשרים ושבע לגלות: נבוכדראצר מלך בבל עמל רבות במצור על צור - אך לא קיבל שכר. לכן יינתן לו שכר אחר: שלל מצרים, ביזתה והמוניה. בזה נחתם רצף הנבואות על מצרים. ההכרה בצורך לתת שכר למלך בבל, שהגלה את ישראל, מלמדת גם היא על הכרת האל בתרומה האנושית לתיקון העולם. גם הקפיצה בזמן, שאינה אופיינית, שבע עשרה שנה קדימה, מלמדת על הרצון לייצר רצף תמטי בנקודה זו.
הפסוק האחרון חוזר לישראל: "בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". גם מבלי להיכנס לעומק פשטו (שאיננו נהיר למפרשים) - בשיאו או בסופו של משפט אומות העולם, מתחילה שוב צמיחה לישראל, קולו של הנביא שב אל הציבור וידיעת ה' חוזרת ומעמיקה בקרב העם.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
