אבל אעורר / אשכנז – הונגריה / מרדכי שוורץ-שמעון
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה
להאזנה|
הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר. הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי ה' [=ה' אֱלֹהִים] בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם ה'. כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ. בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה. בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' עֹשֶׂה זֹּאת. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ. |
|
במסורת היהודית תועדו שבעה מנהגים שונים להפטרת פרשת קדושים, שלא כולם נשמרים כיום. במסורת האשכנזים רווח המנהג לקרוא את סיום ספר עמוס (פרק ט', פסוקים ז–טו), הפותח במילים "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים", אף שקשה למצוא מקור קדום מובהק התומך בכך. ההפטרה, הקצרה יחסית, פותחת בנבואת זעם המבשרת על גלות לממלכת ישראל, ומסתיימת בפסוקי נחמה וגאולה. הנביא עמוס, מהמוקדמים שבנביאי תרי עשר, מתריס בנבואתו כלפי זחיחות לגבי תחושת הבחירה הלאומית, ומזהיר שהקדושה, שזה עתה עסקנו בה בפרשת "קדשים תהיו", אינה מובנת מאליה – גם ישראל, אם ינהגו באי־צדק ובחטא, ייענשו כמו כל אומה אחרת. הנבואה פותחת בהשוואה נוקבת: "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ישראל מוצגים כמו כל עם אחר שה' הניע ממקומו – פלשתים מכפתור, ארם מקיר – ובאותה מידה: העלה גם את ישראל ממצרים. ההשוואה שומטת את תחושת החסינות, ומציבה את ישראל כשווים בעיני ה' לעמים אחרים. מן התוכחה מתרומם חזון הגאולה. האפשרות לתיקון ולחזרה לחיים מוסריים יש ביכולתה להביא להתחדשות ולתיקון. ביום הגאולה ה' יקים את "סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת", יגדור את פרצותיה ויקים את הריסותיה. ישראל, ששם האל נקרא עליהם, יירשו את שארית אדום ושאר העמים. הפטרה זו מהדהדת את התנאים למימוש הקדושה במציאות – היא מחזקת את המסר שקדושה אינה טקס או נקודת מוצא בלבד, אלא מחויבות אתית עמוקה. כאשר עם ישראל כושל בכך –קדושתו אינה מגֵנה עליו ונגזרת עליו גלות. פסוקי הסיום של ההפטרה שימשו לאורך הדורות כהשראה לשיבת ציון, חזון שזכינו לראותו מתממש במאה האחרונה באופן פלאי. לצד החזון מהדהדים תמיד דברי הנביא: השגשוג אינו מובטח, אלא תלוי בהתנהלות המוסרית של העם. בחלק מהמסורות האשכנזיות נאמרת הפטרה זו גם בפרשת אחרי מות, על מנת להימנע מהפטרה שתוכנה שלילי וקשה. כך קורה שישנה חזרה על אותה ההפטרה שבוע אחר שבוע. |
| כותר |
הפטרת קדושים במנהג האשכנזים: הלא כבני כשיים / אשכנז / ישי אנגלמן |
|---|---|
| מסורת |
אשכנז - מזרח אירופה |
| לחן ממסורת |
הפטרת קדושים במנהג האשכנזים: הלא כבני כשיים / אשכנז |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
במסורת היהודית תועדו שבעה מנהגים שונים להפטרת פרשת קדושים, שלא כולם נשמרים כיום. במסורת האשכנזים רווח המנהג לקרוא את סיום ספר עמוס (פרק ט', פסוקים ז-טו), הפותח במילים "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים", אף שקשה למצוא מקור קדום מובהק התומך בכך.
ההפטרה, הקצרה יחסית, פותחת בנבואת זעם המבשרת על גלות לממלכת ישראל, ומסתיימת בפסוקי נחמה וגאולה.
הנביא עמוס, מהמוקדמים שבנביאי תרי עשר, מתריס בנבואתו כלפי זחיחות לגבי תחושת הבחירה הלאומית, ומזהיר שהקדושה, שזה עתה עסקנו בה בפרשת "קדשים תהיו", אינה מובנת מאליה - גם ישראל, אם ינהגו באי־צדק ובחטא, ייענשו כמו כל אומה אחרת. הנבואה פותחת בהשוואה נוקבת: "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ישראל מוצגים כמו כל עם אחר שה' הניע ממקומו - פלשתים מכפתור, ארם מקיר - ובאותה מידה: העלה גם את ישראל ממצרים. ההשוואה שומטת את תחושת החסינות, ומציבה את ישראל כשווים בעיני ה' לעמים אחרים.
אלא שהקשר עם ישראל מורכב יותר: "הממלכה החוטאת" תושמד מעל פני האדמה, אך בית יעקב לא יכלה לגמרי, למרות התוכחה הקשה, והחורבן וההגליה בעקבותיה (על פי פרשנים רבים, הממלכה החוטאת היא מלכות ישראל, ובית יעקב היא מלכות יהודה). הקב"ה ינפה את העם במסננת - את הרשעים יכרית, אך הצרור - הגרעין הראוי - ייוותר.מן התוכחה מתרומם חזון הגאולה. האפשרות לתיקון ולחזרה לחיים מוסריים יש ביכולתה להביא להתחדשות ולתיקון. ביום הגאולה ה' יקים את "סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת", יגדור את פרצותיה ויקים את הריסותיה. ישראל, ששם האל נקרא עליהם, יירשו את שארית אדום ושאר העמים.
הנבואה ממשיכה בתיאור שיקום כלכלי ושפע נדיר: החורש פוגש את הקוצר, דורך הענבים פוגש את זורע הזרע, ההרים מטיפים עסיס, והגבעות כולן מתמוססות בשפע. בסיום מופיעה הצהרה חגיגית על קיבוץ הגלויות: ישראל בונים ערים חרבות ויושבים בהן, נוטעים כרמים ושותים את יינם, מקימים גינות ואוכלים מפרי אדמתן. ה' נוטע את עמו על אדמתו ומבטיח כי לא ייעקר עוד ממנה לעולם.הפטרה זו מהדהדת את התנאים למימוש הקדושה במציאות - היא מחזקת את המסר שקדושה אינה טקס או נקודת מוצא בלבד, אלא מחויבות אתית עמוקה. כאשר עם ישראל כושל בכך -קדושתו אינה מגֵנה עליו ונגזרת עליו גלות.
פסוקי הסיום של ההפטרה שימשו לאורך הדורות כהשראה לשיבת ציון, חזון שזכינו לראותו מתממש במאה האחרונה באופן פלאי. לצד החזון מהדהדים תמיד דברי הנביא: השגשוג אינו מובטח, אלא תלוי בהתנהלות המוסרית של העם.
בחלק מהמסורות האשכנזיות נאמרת הפטרה זו גם בפרשת אחרי מות, על מנת להימנע מהפטרה שתוכנה שלילי וקשה. כך קורה שישנה חזרה על אותה ההפטרה שבוע אחר שבוע.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
