יום ליבשה / אשכנז-הונגריה / אביגדור הרצוג
מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה
להאזנה|
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. |
|
הפטרת פרשת וישב בקהילות ישראל לקוחה מספר עמוס (ב, ו – ג, ח). היא נקראת ברוב השנים (כ־71%), אולם בשנים שבהן פרשת וישב חלה בחנוכה, נקראת הפטרת "רני ושמחי". ההפטרה פותחת בשורת עוונות שבעטיים עתיד הקב"ה להביא פורענות על ממלכת ישראל: "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם". פסוק זה מהדהד את לבה של פרשת וישב – מכירת יוסף – ודרכו הופכת ההפטרה לבמה מוסרית שבמרכזה עומדת שאלת הסחר בבני אדם. התמונה של מכירת יוסף בעבור נעליים התגלגלה לפיוט האשכנזי "אלה אזכרה", הנאמר ביום כיפור: "לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ / וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ". עמוס מתאר את תולדות החסד האלוקי: יציאת מצרים, שנות המדבר, הורשת ארץ האמורי, שליחות נביאים ונזירים – כל אלו לא הובילו להכרת הטוב. בני העם נמשכו אחר היין, השקו ממנו את הנזירים וסתמו את פי הנביאים. מכאן עובר הנביא לתיאור רטורי דרמטי של עונש בלתי נמנע, תוך שהוא ממוטט את תקוות הכוח והבריחה. גיבור, רוכב סוס, קל רגליים – כולם ייכשלו. "וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס". במעבר לפרק הבא ממשיך הנביא את קריאתו. ה' מדבר אל "כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", ומחדד את הזיקה שבין בחירה אלוקית לתביעת אחריות מוסרית: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי... עַל כֵּן אֶפְקֹד". אין זו סתירה – אלא ברית, שהבחירה בה נושאת משקל מוסרי עצום ועל הפרתה נגבה מחיר. עמידה בתנאיה מביאה ברכה, והפרתם – גלות וחורבן. שורת משלים משלימה את המסר: אריה אינו שואג לשווא, אין תוקעים בשופר ללא השפעה – וכשם שכל מאורע מצביע על סיבה ותכלית, כך הרעה בעיר היא מעשה ה'. בכך הנביא אינו רק מזהיר – הוא מבקש להעניק תוקף לנבואתו כשליח של אלוהים. ההפטרה כולה מהווה קריאה מוסרית נוקבת – לא רק על האירוע ההיסטורי מכירת יוסף, אלא על כל חברה שמקבלת כמובן מאליו את סחר האדם, את רמיסת העני ואת השתקת הנביאים. |
| כותר |
הפטרת וישב: כה אמר ה' על שלשה / ישראל – ליטאים / נח מדלסי |
|---|---|
| מסורת |
אשכנז - מזרח אירופה |
| לחן ממסורת |
הפטרת וישב: כה אמר ה' על שלשה / ישראל – ליטאים |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
הפטרת פרשת וישב בקהילות ישראל לקוחה מספר עמוס (ב, ו - ג, ח). היא נקראת ברוב השנים (כ־71%), אולם בשנים שבהן פרשת וישב חלה בחנוכה, נקראת הפטרת "רני ושמחי".
ההפטרה פותחת בשורת עוונות שבעטיים עתיד הקב"ה להביא פורענות על ממלכת ישראל: "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם". פסוק זה מהדהד את לבה של פרשת וישב - מכירת יוסף - ודרכו הופכת ההפטרה לבמה מוסרית שבמרכזה עומדת שאלת הסחר בבני אדם. התמונה של מכירת יוסף בעבור נעליים התגלגלה לפיוט האשכנזי "אלה אזכרה", הנאמר ביום כיפור: "לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ / וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ".
מכירת אדם מישראל - בפרט מתוך מניעים כלכליים - היא מן העברות החמורות בתורה: "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ... וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא" (דברים כד, ז). אך מעבר לפסוקי הדין, ניכר שעמוס מבקש לחשוף את ההקשר הרחב יותר: חברה שאיבדה את מצפונה המוסרי. לא מדובר רק בעוול בודד, אלא בתרבות של דיכוי, שבה שופכים עפר על ראשי הדלים, נוטלים חפצים ממשכונים לשימוש אישי, ומזהמים את הקודש בחטאים שבין אדם לחברו ובין איש לאישה.עמוס מתאר את תולדות החסד האלוקי: יציאת מצרים, שנות המדבר, הורשת ארץ האמורי, שליחות נביאים ונזירים - כל אלו לא הובילו להכרת הטוב. בני העם נמשכו אחר היין, השקו ממנו את הנזירים וסתמו את פי הנביאים. מכאן עובר הנביא לתיאור רטורי דרמטי של עונש בלתי נמנע, תוך שהוא ממוטט את תקוות הכוח והבריחה. גיבור, רוכב סוס, קל רגליים - כולם ייכשלו. "וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס".
במעבר לפרק הבא ממשיך הנביא את קריאתו. ה' מדבר אל "כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", ומחדד את הזיקה שבין בחירה אלוקית לתביעת אחריות מוסרית: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי... עַל כֵּן אֶפְקֹד". אין זו סתירה - אלא ברית, שהבחירה בה נושאת משקל מוסרי עצום ועל הפרתה נגבה מחיר. עמידה בתנאיה מביאה ברכה, והפרתם - גלות וחורבן.
שורת משלים משלימה את המסר: אריה אינו שואג לשווא, אין תוקעים בשופר ללא השפעה - וכשם שכל מאורע מצביע על סיבה ותכלית, כך הרעה בעיר היא מעשה ה'. בכך הנביא אינו רק מזהיר - הוא מבקש להעניק תוקף לנבואתו כשליח של אלוהים. ההפטרה כולה מהווה קריאה מוסרית נוקבת - לא רק על האירוע ההיסטורי מכירת יוסף, אלא על כל חברה שמקבלת כמובן מאליו את סחר האדם, את רמיסת העני ואת השתקת הנביאים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
