ידי רשים / תימן-חוגריה / אפרים יעקב
דרום תימן (שרעב וסביבותיה) - חוגריה
להאזנה|
וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ. וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר ה' אָכֹל וְהוֹתֵר. וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר ה'. וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע. וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן. וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ. וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים. וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ. וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע. וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר. וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע. הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה. וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר. וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר. וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן. וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַה'. לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח ה' לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח ה' לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ. גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. |
|
הפטרתה המקורית של פרשת תזריע נקראת בתדירות נמוכה יחסית. בשנים פשוטות שאינן מעורבות, נקראת פרשת תזריע יחד עם הפרשה העוקבת לה – מצורע – והפטרת מצורע נקראת. בשנים מעורבות לרוב חלה פרשת תזריע לפני ר"ח ניסן, ואז היא "שבת החודש" ונקראת בה הפטרה ייחודית. למעשה, על פי חישוב זה, הפטרה זו נקראת בממוצע פחות מפעמיים בעשור. הפטרה זו (מלכים ב: ד, מב – ה, יט), כפי שנהוג לקוראה ברובן המוחלט של קהילות ישראל, עוסקת בסיפור ריפוי צרעת נעמן על ידי אלישע. נציין כי בנוסח רומניא (נוסח היהודים הרומניוטים, שהשתמר בקהילות מסוימות בתורכיה ובבלקן) הפטירו בפרק סו בישעיהו, ז–כד, וחזרו על פסוק כג. פרשות תזריע ומצורע עוסקות במחלת הצרעת, שרב בה הנסתר על הנגלה – החל משלב ההידבקות ועד תהליך ההחלמה. קשה לדעת מדוע אדם נדבק בצרעת, עול פי רוב הפרשנים הסיבות לכך נמצאות במישור הרוחני. בהתאם לכך, תהליך הרפואה מן המחלה קשור בתיקון רוחני שעל החולה לעבור, מהלך של תיקון המידות. כך אכן נראה מכמה סיפורי צרעת במקרא: מרים נענשה בצרעת על שדיברה לשון הרע במשה (במדבר יב); גיחזי, משרתו של אלישע הנביא נענש בצרעת בסיומו של סיפורנו על חטאיו המתוארים בפסוקים כ–כז בפרקנו; עוזיהו המלך נענש בצרעת על שניגש להקטיר במקדש חרף מחאות הכוהנים (דברי הימים ב, כו, טז–כא). במרכז ההפטרה ניצב נעמן – שר צבא מלך ארם, איש רם מעלה בממלכה חזקה המצויה במצב מלחמה מול ממלכת ישראל, החולה בצרעת. מה הייתה הסיבה לצערתו? אין אנו מכירים את נעמן לפני הופעתו בראש פרקנו, והופעתו הראשונה לפנינו היא במחלתו. במדרשים אחדים חיפשו את הסיבה לצרעתו של נעמן בפרק עצמו. שמא מצויים בו נתונים הקשורים בנעמן, וניתן יהיה לראותם כקודמים להופעתו לפנינו כמצורע, ולהיעזר בהם להסבר צרעת נעמן. כך למשל במדרש במדבר רבה (ז, ה): "על אחד עשר דברים הצרעת באה... ועל גסות הרוח... ועל גסות הרוח' – זה נעמן, שנאמר: 'ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול'. מהו 'גדול'? שהייתה רוחו גסה, מפני שהיה גבור חיל, ועל ידי כך נצטרע." כלומר, בשל בהיותו גאה במעמדו ובהצלחתו, כמשקל נגד לכך, לקה בצרעת, המשפילה את כבודו של האדם ואת גאוותו. הדברים מקבלים משנה תוקף מהתנהגותו של נעמן בסיפור ההפטרה. נעמן מתנהל מול מלך ישראל ומול הנביא אלישע בגאווה ובוז, משל הם צריכים להודות לו על שהוא, שר צבא ארם, פונה אליהם ומבקש שישרתוהו. רק לאחר שנעמן מסכים להכניע את מידת הגאווה ולקבל את עצתו של הנביא אלישע לטבול בנהר הירדן, הריהו נרפא ממחלתו. נעמן, שנאות לקבל את עצתה של נערה קטנה מישראל, שבוית מלחמה המשרתת בחצר מלך ארם, לפנות אל הנביא אלישע ולבקש ממנו שירפא אותו ממחלתו, נעמן שנאות לרדת אל הירדן, הנהר הקטן, ולטבול במימיו, עולה מן הירדן כאישיות חדשה: לא רק בשרו הוא כבשר נער קטן, אלא אף נשמתו, כמו בשרו, מטוהרת מסיגי הגאווה, והיא מוכנה להכרה חדשה. *במאמר זה נעזרנו בשיעורו של הרב אלחנן סמט, שהתפרסם בחודש אדר תשע"ט. |
| כותר |
הפטרת תזריע: ואיש בא מבעל שלשה / תימן - עדן / דורון יעקב |
|---|---|
| מסורת |
תימן - דרום תימן (שרעב וסביבותיה) |
| לחן ממסורת |
הפטרת תזריע: ואיש בא מבעל שלשה / תימן - עדן |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
הפטרתה המקורית של פרשת תזריע נקראת בתדירות נמוכה יחסית. בשנים פשוטות שאינן מעורבות, נקראת פרשת תזריע יחד עם הפרשה העוקבת לה - מצורע - והפטרת מצורע נקראת. בשנים מעורבות לרוב חלה פרשת תזריע לפני ר"ח ניסן, ואז היא "שבת החודש" ונקראת בה הפטרה ייחודית. למעשה, על פי חישוב זה, הפטרה זו נקראת בממוצע פחות מפעמיים בעשור.
הפטרה זו (מלכים ב: ד, מב - ה, יט), כפי שנהוג לקוראה ברובן המוחלט של קהילות ישראל, עוסקת בסיפור ריפוי צרעת נעמן על ידי אלישע. נציין כי בנוסח רומניא (נוסח היהודים הרומניוטים, שהשתמר בקהילות מסוימות בתורכיה ובבלקן) הפטירו בפרק סו בישעיהו, ז-כד, וחזרו על פסוק כג.
פרשות תזריע ומצורע עוסקות במחלת הצרעת, שרב בה הנסתר על הנגלה - החל משלב ההידבקות ועד תהליך ההחלמה. קשה לדעת מדוע אדם נדבק בצרעת, עול פי רוב הפרשנים הסיבות לכך נמצאות במישור הרוחני. בהתאם לכך, תהליך הרפואה מן המחלה קשור בתיקון רוחני שעל החולה לעבור, מהלך של תיקון המידות. כך אכן נראה מכמה סיפורי צרעת במקרא: מרים נענשה בצרעת על שדיברה לשון הרע במשה (במדבר יב)
עוזיהו המלך נענש בצרעת על שניגש להקטיר במקדש חרף מחאות הכוהנים (דברי הימים ב, כו, טז-כא).במרכז ההפטרה ניצב נעמן - שר צבא מלך ארם, איש רם מעלה בממלכה חזקה המצויה במצב מלחמה מול ממלכת ישראל, החולה בצרעת. מה הייתה הסיבה לצערתו?
אין אנו מכירים את נעמן לפני הופעתו בראש פרקנו, והופעתו הראשונה לפנינו היא במחלתו. במדרשים אחדים חיפשו את הסיבה לצרעתו של נעמן בפרק עצמו. שמא מצויים בו נתונים הקשורים בנעמן, וניתן יהיה לראותם כקודמים להופעתו לפנינו כמצורע, ולהיעזר בהם להסבר צרעת נעמן.
כך למשל במדרש במדבר רבה (ז, ה): "על אחד עשר דברים הצרעת באה... ועל גסות הרוח... ועל גסות הרוח' - זה נעמן, שנאמר: 'ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול'. מהו 'גדול'? שהייתה רוחו גסה, מפני שהיה גבור חיל, ועל ידי כך נצטרע." כלומר, בשל בהיותו גאה במעמדו ובהצלחתו, כמשקל נגד לכך, לקה בצרעת, המשפילה את כבודו של האדם ואת גאוותו. הדברים מקבלים משנה תוקף מהתנהגותו של נעמן בסיפור ההפטרה. נעמן מתנהל מול מלך ישראל ומול הנביא אלישע בגאווה ובוז, משל הם צריכים להודות לו על שהוא, שר צבא ארם, פונה אליהם ומבקש שישרתוהו. רק לאחר שנעמן מסכים להכניע את מידת הגאווה ולקבל את עצתו של הנביא אלישע לטבול בנהר הירדן, הריהו נרפא ממחלתו. נעמן, שנאות לקבל את עצתה של נערה קטנה מישראל, שבוית מלחמה המשרתת בחצר מלך ארם, לפנות אל הנביא אלישע ולבקש ממנו שירפא אותו ממחלתו, נעמן שנאות לרדת אל הירדן, הנהר הקטן, ולטבול במימיו, עולה מן הירדן כאישיות חדשה: לא רק בשרו הוא כבשר נער קטן, אלא אף נשמתו, כמו בשרו, מטוהרת מסיגי הגאווה, והיא מוכנה להכרה חדשה.
*במאמר זה נעזרנו בשיעורו של הרב אלחנן סמט, שהתפרסם בחודש אדר תשע"ט.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
