אכרע אקוד לפני מלכי

בתפילת שחרית לראש השנה במחזור "בני רומא", המשקף את נוסח התפילה הייחודי של יהודי איטליה (שאינם אשכנזים או ספרדים), משולבים כמה פיוטים ממקורות ומסגנונות שונים. בהם נמצא פיוטים מאת אלעזר הקליר, מפייטני ארץ ישראל במאות השישית והשביעית, ופיוט מאת רבי יהודה הלוי, אחד מחשובי פייטני ספרד בימי הביניים. את דברינו כאן נייחד לפיוט "אכרע אקוד לפני מלכי", מאת הפייטן יואב בן יחיאל מן ביתאל. פיוט זה, המשמש כרשות ל"נשמת כל חי" לראש השנה, פותח את החלק המרכזי של תפילות בוקר ראש השנה במסורת זו.

יואב בן יחיאל מן ביתאל חי ופעל ברומא במחצית הראשונה של המאה הארבע עשרה. משפחתו, "מן ביתאל" (בית אל), באיטלקית De Synagoga או Casadio, הייתה אחת המשפחות המיוחסות בעיר רומא בימי הביניים. על פי המסורת של יהודי רומא, ארבע או חמש משפחות יהודיות מיוחסות הוגלו מירושלים לעיר זו על ידי טיטוס בזמן חורבן הבית השני: משפחת "האדומים" (Dei Rossi), משפחת "התפוחים" (De Pomi) משפחת "הענוים" (Degli Mansi, Piatelli, Pietosi, Umani), משפחת "הנערים" (Adolescentoli, Degli Fanciulli), ומשפחת "הזקנים" (Dello Vecchio). רבים מצאצאי המשפחות הללו בלטו בקרב יהודי איטליה כמנהיגים, רבנים, פייטנים ורופאים. משפחת "מן ביתאל" היא ענף של משפחת הענווים.

בפיוט "אכרע אקוד" פזמון חוזר בן שתי שורות, וארבעה בתים בני שלוש שורות כל אחד. חצאי השורות בפזמון חורזים בחריזה מסורגת. בבתים, שלוש מתוך השורות חורזות בחריזה מסורגת, ואילו שתי השורות האחרונות חורזות בחריזה זהה לזו שבפזמון. מבנה החריזה הוא אפוא: הפזמון - אבאב, הבתים - גדגדגדאבאב.

תפקידו הכפול של הפיוט כרשות לתפילת נשמת כל חי וכהכנה לתפילות ראש השנה בולט לכל אורכו.

כבר בפתיחת הפיוט, בפזמון החוזר "אכרע אקוד לפני מלכי, אקראה מפניו אברך, שופט יש הוא אלי כי, יורה חטאים בדרך" - הפייטן מתייחס לשני התכנים המרכזיים של ראש השנה על פי המסורת: המלכת ה' ויום הדין. כמו כן, הבית מתייחס באופן מיוחד לכריעה והשתחוויה לפני הקדוש ברוך, שהם מוטיבים מרכזיים בתפילת נשמת כל חי, העוסקת בשעבודו של הגוף כולו להודיה לה'. התייחסות זו מתבטאת במילים "אכרע אקוד", וכן במילים "אקראה לפניו אברך" המבוססים על הפסוק מבראשית (מא, מג) "ויקראו לפניו אברך", כנראה על פי הפרשנות במדרש "אין אברך אלא לשון ברכים שהכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו" (מדרש תנאים דברים א, א, מובא ברש"י על הפסוק מבראשית).

בבתים המרכזיים של הפיוט פונה המשורר אל נפשו ומזהיר אותה להכניע את היצר הרע ולהיטיב את דרכיה מאימת יום הדין. הפנייה לנפש ולנשמה מכינה את תפילת "נשמת כל חי", שאף היא פותחת בהתייחסות לנשמה ולרוח, ואילו תוכן הפנייה אליה קשור לראש השנה. הבית האחרון של הפיוט מתייחס להזדמנות לשוב בתשובה בעשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. שני המשפטים האחרונים של הפיוט נועדו ליצור מעבר חלק לתפילת נשמת כל חי, לדוגמה המילים "גם את נפשי אלי ברכי" מכוונות כנגד הפסוק "ברכי נפשי את ה'" (תהלים קד, א), המצוטט בתפילת נשמת כל חי בנוסח יהודי איטליה (ואשכנז), ומכינות אותו.